כל המלנכוליה המתפשטת, שאת שמחליפה לאט לאט את ה"רצח בעיניים" שמאפיין כל קונפליקט קשה בתחילת דרכו, מאות הפצועים אצלנו ומאות ההרוגים אצלם, רובם ככולם (גם שם, גם כאן), אנשים שאיתרע מזלם להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

גם קריאת הפוסט הזה של גברת דמוקלס, גרמה לי להזכר בשיר שאני רואה אותו, אולי, כתיאור הטוב ביותר לחוסר התוחלת של המלחמה (ובלי ויכוחים צדקניים כאן בבקשה, אני לא מדבר על "מי צודק ומי טועה", אלא על משהו הרבה יותר כללי).

US & THEM - Pink Floyd (The Dark Side Of The Moon)

Us, and them

And after all were only ordinary men.

Me, and you.

God only knows its noz what we would choose to do.

Forward he cried from the rear

And the front rank died.

And the general sat and the lines on the map

Moved from side to side.

Black and blue

And who knows which is which and who is who.

Up and down.

And in the end its only round and round.

Havent you heard its a battle of words

The poster bearer cried.

Listen son, said the man with the gun

Theres room for you inside.

I mean, theyre not gunna kill ya, so if you give em a quick short,

Sharp, shock, they wont do it again. dig it?

I mean he get off Lightly, cos I wouldve given him a thrashing - I only hit him once!

It was only a difference of opinion, but really...i mean good manners

Dont cost nothing do they, eh?

Down and out

It cant be helped but theres a lot of it about.

ואם כבר בקטע האינטראקטיבי - ומהו "שיר המלחמה המלנכולי" שלכם?