היום באמת היה יום קיץ מושלם - בכלל, חודש יולי הנוכחי היה אחד הטובים שיצא לי לראות מאז שהגעתי לשבדיה.

הבלונדה ואני, אחרי אימון בוקר בחדר הכושר, יצאנו לכיוון Djurgården (פארק הענק של שטוקהולם) במטרה להנות מקצת טבע, ולבסוף ארוחת צהריים במסעדה של המוזיאון האתנוגרפי (של אפשר להנות מיופי של מוזיקת ראגיי, מאוכל טעים ומאיזור ישיבה בחוץ על כר דשא נרחב, עם עצים, ציפורים והרבה מים מסביב).

בכל מקרה, בדרכנו חזרה, כאשר היינו באיזור Kungsträdgården, ראינו לפתע מכונית משטרה מגיעה במהירות, חוסמת את הרחוב ושלושה שוטרים מיחידת פיזור ההפגנות (עם קסדות, אלות וכו') נעמדים באיזור.

מכיוון שהמקום קרוב (מאוד) לבית הכנסת המרכזי בשטוקהולם, ומכיוון שכבר התחלנו לשמוע צעקות, החלטנו ללכת ולבדוק את העניין.

חצינו את הרחוב בו עמדו השוטרים (חצינו דרך הרחוב בו נמצא בית הכנסת - כאשר שאלנו את השוטר הקרוב אם מותר לנו לעבור שם הוא אמר בחיוך "זה בסדר, אתם לא נראים לי כמו כאלה שיעשו לנו בעיות היום"), והגענו לכיכר ראול וולנברג, שם עמדנו וחיכינו להפגנה (באותו הרגע אמרתי לבלונדה - "מצחיק שאנשים יבואו ויצרחו "מוות לישראל" דווקא בכיכר על שם ראול וולנברג Of all places". הבלונדה חייכה ואמרה שרק ישראלי היה מסוגל להגיד כזה דבר).

בכל מקרה - הרעש, מסתבר, לא היה מדד לכמות. כמה עשרות אנשים (להערכתי חמישים או שישים), מניפים בעיקר דגלי לבנון אבל גם קצת דגלי פלסטין (אש"פ) ואפילו דגל חיזבאללה אחד. צועדים להם ב-Strandvägen (הרחוב שמוביל גם לשגרירות, ולכן התפרסו שם לא מעט שוטרים).

מפגין אחד מקדימה צועק בקצביות וללא הפסק (ובשבדית) : "ישראל רוצחת" והקהל חוזר אחריו, "ארה"ב רוצחת", והקהל חוזר אחריו. "החרימו את ישראל", והקהל חוזר אחריו. לפעמים הוא גם תיבל ב"בוש הוא טרוריסט" (הוא לא אמר שום דבר על אולמרט, כנראה שזה שם קשה מדי להגייה ;-) ).

כל מה שהיה להגיד על הצעקות הסתכם ב"אין לבחור הרבה דמיון, הא?". הבלונדה הסכימה עמי.

מעניין לציין (אבל לא מפתיע) כי רובם המוחלט של המפגינים (מלבד שלושה או ארבעה) היו ממוצא ערבי (ואני מניח שרובם או כולם של אלו היו לבנונים או פלסטינאים). אמנם היו איזה שני גברים שבדים ועוד אישה או שתיים שבדיות, אבל באמת זניח לחלוטין. רוב האנשים מסביב (כולל די הרבה תיירים) פשוט עמדו והסתכלו על הקוריוז, ולא ממש הבינו מה האידיוטים רוצים מהחיים שלהם (והשוטרים קיללו את אם אמם על כך שביום חם ויפה כזה הם צריכים לעמוד במדי קרב שחורים וארוכים כדי לשמור שהקבוצה לא תחליט להסתער על בית הכנסת או השגרירות).

בכל מקרה, הנה כמה תמונות מהסיפור:

התמונה האחרונה מטרידה מעט יותר. בהפגנה הונפו גם לא מעט דגלי "Vänsterpartiet" או "מפלגת השמאל" השבדית. אני שמאלני (לפי תפיסת עולמי), והצבעתי כל מערכות הבחירות למר"צ. לעומת החברה הללו, מר"צ נמצאים איפשהו בין האיחוד הלאומי לכהנא חי.

אלא האידיוטים שנפגשו עם נציגי החמאס ואף הזמינו אותם לפרלמנט.אלו האידיוטים שקוראים השכם וערב "להחרים את ישראל" (וראש המפלגה, ששיקר במצח נחושה כאשר הודיע בנאום לפני כמה שבועות כי "הוא לא ידע על היחסים הצבאיים שיש לשבדיה עם ישראל", ויום אחר כך הראו העיתונים כאן כי הוא קיבל את המידע עוד לפני שנים, כאשר הפך להיות ראש המפלגה).

אלו האידיוטים שבאים עם הצעות מופרכות ומופרעות (שנראה כאילו נלקחו מ-Atlas Shrugged) כגון "מכיוון שלא כל ההורים מסוגלים לעזור לילדים עם שיעורי הבית, יש אפליה בין הילדים, לכן צריך לבטל את שיעורי הבית בבתי הספר".

הבלונדה ציינה "נו, סיבה טובה למה לא להצביע להם בבחירות". "סיבה מצויינת", עניתי, "שמצטרפת לשורה ארוכה של סיבות שכבר קיימות (והאמת - לולא הקול הערבי, אני חושב שהמפלגה היתה נעלמת מהמפה הפוליטית בבחירות הקרובות).