יום ראשון בעבודה אחרי שלושה שבועות.

(איך היה בקוסטה ריקה? נפלא, תודה. פוסט מלא וגדוש יגיע מאוחר יותר היום או מחר).

אז חוץ ממאות האי מיילים שמחכים לי בתיבה, חוץ מעשרות האנשים ששואלים "איך היה בחופש" (כבר מזמן הגעתי למסקנה שכאשר עובדים באירגונים גדולים, תמיד עדיף לכתוב אי מייל עם "תשובות לשאלות נפוצות" ולשלוח את האי מייל המדובר לכל העולם ואשתו. חוסך את הצורך לענות על אותן שלוש שאלות: 1. איך היה בחופש? 2. מה עשיתם בחופש? 3. איך היה המזג אוויר? עשרות פעמים בוריאציות שונות), גיליתי שהרבה דברים יכולים לקרות בשלושה שבועות.

כמו למשל - צוות הניהול אליו אני שייך מכיל 4 אנשים כולל אותי. מתוכם, אחד מהם עובר לחטיבה אחרת בחברה עוד שבועיים, והשני יוצא ל"חופשת לידה" בראשון בינואר, ויעדר תשעה חודשים (אחח.. שבדיה, מדינה סוציאליסטית מופלאה שכמוה). מנהלת נוספת, שעובדת במקביל אלינו ודי בצמוד, ושחזרה משנה וחצי של חופשת לידה ביום בו התחלתי לעבוד, כבר שוב בהריון ותצא לעוד שנה החל ממרץ.

בנוסף לכך, יש ביקור אח"מים מהונג קונג בעוד שבועיים, נסיעה דחופה לניו דלהי בעוד שלושה שבועות ושאר ירקות, רק כדי להיות בטוח שתמיד יהיה משהו לעשות.

אה, וכבונוס, המנכ"ל לשעבר מהחברה הקודמת, שעולה מולי במסנג'ר כדי לשאול (שוב) אם אולי אני רוצה לחזור לעבוד שם, וכדי להזכיר לי שהוא עדיין מתכנן להציע לי את המשרה שלו כאשר הוא יעזוב את החברה, מתישהו בשנה הבאה.

וכהערה בקשר למשהו שונה לחלוטין : אני חושב שהדבר הכי מדהים במוות של סטיב אירוינג (AKA קרוקודייל האנטר, בעל תוכנית הטבע המעצבנת בתבל, לשעבר), היא שהבחור הצליח לשרוד כל כך הרבה שנים עם השטויות שהוא אהב לעשות. מעניין לדעת אם אשתו תמשיך (הם עבדו הרבה שנים ביחד) או שהמוות שלו יגרום לה (או גרם לה) למצות את העניין.