אני עובד על המגה-פוסט של קוסטה ריקה (כן, הוא עצום, וכולל גם עשרות תמונות). זה לוקח הרבה זמן ואין לי יותר מדי מזה, אז עמכם הסליחה ואנא התאזרו בסבלנות. אני מבטיח שהפוסט מגיע.

בינתיים, שכחתי שהיום בבוקר היה לי תור לרופא עור. הבלונדה החליטה, אחרי בדיקה מדוקדקת, ששתי נקודות חן (אחת על הגב ואחת בכף רגל שמאל) צריכות להעלם ולהשלח לביופסיה (Better Safe Than Sorry, אני מניח).

בכל מקרה, היום בבוקר עברתי את העניין, וגיליתי שבמקום סיפור של עשר דקות עם נסיעה לעבודה לאחר מכן, סיימתי עם שישה תפרים בכף הרגל וחמישה בגב, שאסור לי ללכת במשך שלושה ימים ושאוכל להסיר את התפרים רק בעוד שלושה שבועות.

מה אני אגיד לכם, תענוג.

כבונוס, ההרדמה המקומית שהשתמשו בה מתחילה לפוג עכשיו, כך שהגב וכף הרגל פועמים להם בגלי כאב בתיאום כמעט מושלם.

מצחיק להסתכל על פעולות כירורגיות בהרדמה מקומית. לא מרגישים דבר חוץ מאשר קצת לחץ, אבל רואים, כאילו מסתכלים על ER Night בערוץ דיסקאברי איך מורידים לך חתיכות מהגוף. מרגיש כל כך מוזר מרוחק ומנותק, ובעצם עושים זאת לגוף שלך.

אז מה אני עושה עכשיו? יושב על הספה (בלי להשען ועם הרגל למעלה, לא בדיוק תנוחת ישיבה אידאלית) ומנסה לעבוד (ותודה לאלי הטכנולוגיה על ה-WI FI, המחשבים הניידים, ה-VPN וגם על אביה של הבלונדה, איש טוב לב שכמותו, שהסיע אותי הביתה אחרי סיום הטיפול, ועכשיו מטפל בי כמות אחות רחמניה).

ובקשר לפוסט קוסטה ריקה - אני מקווה לסיים אותו היום, אם לא ייכאב יותר מדי ותהיה לי הסבלנות לשבת עוד כמה שעות מול המחשב אחרי העבודה )לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות במצב הנוכחי).