בדרך לעבודה, היום בבוקר, אחרי לילה עם חלומות ביזאריים במיוחד (כולל שיתוק גוף חלקי כתוצאה מפגיעת ברק תוך כדי צילום עננים שנראו דומים לתמנוני ענק באופן מחשיד), ראיתי את הדבר הבא:

בניגוד להליכונים בארץ, שעליהם נאלצים הזקנים להדביק שני כדורי טניס חתוכים, כאן מקבלים הזקנים (לרוב בחינם, מהרשות המקומית בה הם גרים), עגלה עם גלגלים, עם מעצורים, עם סל לקניות שמאפשר גם ישיבה במקרה הצורך.

למה אחד מאלה יימצא את עצמו תלוי על ראש שלט פרסומת (ולא, זה לא חלק מהפרסומת) נשגב מבינתי.

מה קרה לזקן/נה שהיה/תה עם ההליכון הנ"ל, אין לי מושג.

אבל זה היה מוזר, בהחלט.

ובנושא אחר לחלוטין

חבל לי, מאוד, שעדי עוזבת.

מאז שנפגשנו לפני כשלוש וחצי שנים אני חשוב שלמדנו הרבה על החיים כישארלים בשבדיה (ואז גם בשטוקהולם), וחלקנו הרבה חוויות משותפות מהחיים כאן. עם זאת, אני מבין את הסיבות ומאחל לה כל טוב (ודיר באלאק אם את נעלמת מהרדאר לחלוטין ברגע שתמצאי דירה!)