נסו לדמיין את כל אחד מראשי ממשלתנו בעשור וחצי האחרונים, יום אחרי הבחרם לכנסת.

נסו לחשוב על פרס, על ביבי, על ברק, על שרון, על אולמרט, הולכים לסופר לעשות קניות, יום לאחר הפיכתם לאדם מספר 1 במדינה.

זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שפרדריק ריינפלדט עשה. אחרי השבעת הממשלה, הראיונות, עניניי היום - הוא הלך לסופרמרקט השכונתי, עם החליפה והעניבה, ביחד עם ילדיו, ועשה קניות:

אני בהחלט יכול לראות את בן גוריון עושה זאת. גם את גולדה, לוי אשכול, בגין, רבין ושמיר אני בהחלט יכול לדמיין עומדים בתור לקופה בסופרמרקט (או במכולת) עם לחם, חלב וביצים.

אבל אולי העובדה שהפוליטיקאים הבכירים במדינת ישראל שכחו מה זה להיות "אחד מהעם", הוא חלק מהבעיה, חלק מהניתוק, חלק מההרגשה שיש לחלקים כה גדולים בעם ישראל היום - כי "אין אלטרנטיבה" ו"אין למי להצביע ובמי לבחור". כי "נבחרינו" הם, רובם ככולם, אינטרסנטים חסרי מעצורים, חסרי בושה ואפילו חסרי תחושת השליחות, שאמורה להיות המאפיין העיקרי בכל נבחר ציבור אשר שם לו כמטרה לשרת את ציבור הבוחרים שבזכותם הוא נבחר.