יצא לי לצפות היום, ביחד עם הבלונדה, בסרט התיעודי המתקרא The Inconvinient Truth.

מדובר בסרט אשר מתעד את חייו של אל ("אני המצאתי את האינטרנט") גור, מיודענו סגן נשיא ארה"ב בממשל קלינטון במשך שמונה שנים, וכמעט נשיא ארה"ב אחרי קלינטון, עד שבית המשפט העליון (הרפובליקני) הוכיח כי אכן טובים אינטרסים צרים אישיים מאינטרסים לאומיים כמו שמירה על הדמוקרטיה או על שקיפות ההליך הדמוקרטי, והניח לג'ורג' וו. בוש לקבל את הנשיאות, וזאת למרות שהוא למעשה הפסיד את הבחירות (אבל זה נושא לדיון אחר לגמרי, שכבר לא ממש רלוונטי).

בכל מקרה, אל גור היה, מסתבר, פעיל מאוד עוד מימיו כסטודנט בנסיונות לעורר את דעת הקהל (ומעצבי דעת הקהל) למשבר ההתחממות העולמית המתממש ובא.

הסרט הזה עוקב, למעשה, אחר הרצאה אשר גור נשא, כך לפי הודאתו הוא, אלפי פעמים, בפני מאות אלפי אנשים ברחבי העולם, והיא מהווה למעשה סיכום אינטראקטיבי של הבעיה, עם סיכום פשטני (ואם זאת אפקטיבי עד מאוד) של מה שידוע לנו עד היום.

אם ניקח בערבון מוגבל את מה שסרט, כל סרט שממומן על ידי גופים פרטיים, אומר לנו. אם נוסיף גם את חוסר שביעות הרצון מכך שחלק גדול מדי מהסרט עסוק בלהראות איזה אדם נהדר הוא אל גור, הסרט עצמו אכן מעורר מחשבה.

ומהי המחשבה? המחשבה היא שאכן אנחנו, במו ידינו הלא כל כך קטנות, מחרבים את המקום היחיד ביקום בו יש לנו זכות קיום.

זהו לא משהו ערטילאי, לא משהו שייקרה אולי לעוד דורות רבים מספור, עד שלנו אין נגיעה להם. זה קורה עכשיו, ברגע זה. את התוצאות אנחנו כבר רואים, וחלקן יגיעו בשנים הקרובות, אבל אין ספק ששינויים קיצוניים באקלים הגלובלי קורים בקצב מהיר ביותר. מהיר כל כך, שסביר מאוד להניח כי כדור הארץ שנשאיר לילדינו יהיה אחר מאוד מזה שהכרנו במשך כל עשרת אלפי שנות התרבות האנושית (שלא לדבר על 760,000 השנים עליהן יש לנו תיעוד נאמן של מזג האוויר הממוצע).

והאמת היא - שאפשר לעשות שינוי. לא בטוח שעוד לא מאוחר, אבל אולי. ובגלל זה בדיוק כדאי לעשות הכל,  כי מול האינטרסים הצרים של מעטי מעט (תעשיינים ובעלי מניות בחברות נפט, למשל) עומד האינטרס הגלובלי המשמעותי ביותר שקיים. יותר מסכסוכי דת, יותר מסכסוכי גבולות ואף יותר מתאבת הבצע הבלתי נגמרת של האדם - עצם יכולתנו לקיים חיים על כדור הארץ.

באופן מקרי (או שלא), עמד בחור צעיר ברחוב אחרי שיצאנו, וחילק פליארים לחברת חשמל שבדית בשם O2, אשר מבססת את כל ייצור החשמל שלה על תחנות רוח בלבד. מסתבר שההליך לעבור אליהם לא עולה דבר, פשוט וקל, וההבדל במחיר החשמל זניח עד לא קיים. זה שינוי קטן שאנחנו החלטנו לעשות מיד.

דבר נוסף שזה גרם לי לחשוב עליו - מכונית. אם עד אתמול הייתי מאוד קרוב לקניית SUV שאמנם הוא (יחסית) חסכוני בדלק, קצת יותר מחשבה על העניין הבהירה שבאמת אין לי צורך בכזה אוטו. אין לי צורך כלל במכונית בימים אלו. וכשיהיה צורך - עדיף לקנות מכונית היברידית או לפחות מכונית עם מנוע חסכוני במיוחד.

דברים קטנים, שנראים חסרי משמעות. אבל אם אולי כולנו (ובראש וראשונה אזרחי ארה"ב, אשר אחראים לשליש מפליטת גזי החממה בעולם למרות שהם מהווים בסך הכל פחות מחמישה אחוז מאוכלוסייתו, וגם ענקים מתעוררים כמו סין והודו שעוד יזהמו את כוכב הלכת שלנו כפי שלא זוהם מעולם) נעשה דברים קטנים כאלה אז אולי, רק אולי, יש סיכוי שלא נקום מחר בבוקר ונגלה כי העולם כפי שהכרנו אותו מאז שחר ההיסטוריה, נעלם לבלי שוב.

(ולמי שעדיין לא הבין - כן, אני ממליץ ואף דורש שתצפו בסרט, ותשדלו לעשות את המעט שאפשר כדי לשפר את המצב. דוגמא מצויינת אחת היא חברת החשמל בישראל, שמתעקשת להמשיך ולהשתמש בתחנות כוח פחמיות מזהמות בלבד).