לגמרי במקרה, הטלוויזיה פתוחה עכשיו על ערוץ הטלוויזיה הממלכתית השבדי SVT2, שם ראיתי תוכנית בשם Existens שעסקה, במקרה, בנושא - "כמה מסוכן זה להיות יהודי בשבדיה?" (הלינק מוביל לפורום של התוכנית, לדיון על התוכנית הספציפית הזו, בלינק הראשון מגיעים לאתר הראשי של התוכנית, שם אפשר לראות שידור שלה. כמובן, שני הלינקים הם בשבדית בלבד).

בכל מקרה, בתוכנית ראיינו כמה יהודים - דוברת הקהילה היהודית בשטוקהולם, העורכת של Aftonbladet שהיא יהודיה וגם מבקרת נודעת של ישראל ומדיניות ישראל במזרח התיכון (לא מפליא, בהתחשב בדעות הכלליות בעיתון הזה), חברת פרלמנט יהודיה, רבי בגטנבורג, חברת פרלמנט מוסלמית, עיתונאי כלכלי יהודי ועוד כמה.

הדיונים נגעו ברוב השאלות החשובות - האם אתם מרגישים, כיהודים, מאויימים יותר היום מאשר בעבר בשבדיה? האם זה קשור ל"אנטישמיות קלאסית" או בעיקר לקישור בין הסכסוך במזרח התיכון ש"משליך" על שאר היהודים? האם מדובר ב"אנטישמים קלאסיים" מאירופה או שאולי מדובר בעיקר ב"אנטי יהודים" שהם למעשה מוסלמים שהגיעו מארצות המוסלמיות (שהן אנטי יהודיות במוצהר, לפחות כלפי פנים) והביאו את הגישה הזו עמם לכאן?

אני חייב לציין שכל הדיונים, למרות שהיו אינליגנטיים ביותר - פספסו כמה נקודות חשובות.

אחת מהן - חוץ מאחד, יהודי שהוא פרופסור להיסטוריה, ששאל בצורה יפה "מדוע זה בסדר לקשר את הסכסוך בין ישראל לפלסטינאים כ"תירוץ" לאנטישמיות אבל אף אחד לא ייקבל את העובדה שאנשים הם אנטי שחורים בגלל סכסוך בסיירה ליאון? או מדוע כאשר איראן הוציאה פאתווה על סלמאן רושדי מייד נזעקו הרשויות להגן עליו, בעוד שכאשר נשיא איראן מודיע קבל עם ועולם שברצונו להשמיד עם אחר, כולם מתייחסים לזה כ"רטוריקה שנועדה לצרכי פנים בלבד?".

למרות שמאוד שמחתי שנושא שכזה עלה לדיון, הרגשתי מאוכזב.

באופן אישי אני מרגיש שה"שבדי הרגיל" בהחלט לא אנטישמי, אבל הוא "מואכל" על ידי תקשורת שהיא ברובה שמאל סוציאלי (שביחס ל"שמאל הישראלי" נחשב קיצוני ביותר. מר"ץ כאן היו נמצאים מאוד ימינה במפה הפוליטית) שאוהב כאן להיות מזוהה עם האנדר דוג ובאופן אוטומאטי הופך לאנטי ישראלי. מה שמצחיק הוא שאפילו בשבדיה יש ייצוג גדול מאוד ליהודים בתקשורת (שניים משלושת העיתונים הגדולים הם בבעלות יהודית, למשל). כמו כן, זה סוד ידוע שהמוסלמים, בעיקר הצעירים שבהם (לא כולם, אבל קבוצה לא קטנה), מחזיקים באופן פתוח בדעות קיצוניות מאוד נגד ישראל (זה לא ממש מפתיע) וכנגד היהודים בכלל, בעיקר בצורות אנטישמיות קלאסיות ("היהודים משתמשים בדם של פלסטינאים/ילדים נוצרים וכו' כדי להכין מצות).

הסיבה שהרגשתי מאוכזב היא תחושת פספוס כללית של הדיון, שברובו אכן שאל את השאלות הנכונות, לא היה חריף ונחוש מספיק כדי להגיע לתשובות האמיתיות, ולמצוא "את האשמים" או את הבעיות שבהחלט קיימות.

עם זאת, העובדה שנושא שכזה עולה לדיון כה פתוח, ומוצג ב-prime time (והולך להיות משודר בשידור חוזר עוד ארבע פעמים) בטלוויזיה השבדית, נותן לי תקווה שאכן המדינה הזו מודעת לעצמה, ומודעת לכך שזה נושא שיש לגעת בו.