| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2007
 מישהו שומע אותי?
סיימתי לעבוד בשש בערב (זה אולי נשמע מוקדם, אבל תחשבו על כך שקמתי באותו הבוקר בחמש וחצי, ושכבר בשבע הייתי בעבודה).
החלטתי לא לוותר לעצמי והלכתי למכון הכושר (של העבודה, נמצא בבניין הצמוד לבניין המרכזי שלנו).
התאמנתי במשך שעה וקצת, הלכתי להתקלח, החלפתי בגדים ויצאתי החוצה.
בשעה היתה שבע וחצי, בחוץ קור כלבים (מינוס עשר, או משהו בסגנון) ואין נפש חיה, כיאה לאיזור שאין בו מרכזי בילוי או בנייני מגורים בשעות כאלה.
בשעה כזאת כבר אין הסעות מההעבודה לתחנת המטרו (שנמצאת שני קילומטר מהבניין). הלכתי לאוטובוס - כאבה לי הבטן (משהו מארוחת הצהריים, אני חושב) והגב (לא ביצעתי מתיחות כמו שצריך, רציתי להגיע כבר הביתה). בנוסף, היו עלי שני תיקים כבדים (תיק העבודה עם המחשב, כמה ספרים ועוד כמה עניינים והתיק של החדר כושר).
ירד שלג, והרוח היתה חזקה למדי. הגעתי לתחנה וראיתי שאוטובוס אחד מפסיק לעבור בשבע ורבע, והשני עבר בדיוק שתי דקות לפני, כך שיש עוד רבע שעה עד האוטובוס הבא.
החלטתי ללכת קצת כדי להעביר את הזמן, הלכתי ועברתי שלוש תחנות ברגל, עצרתי ברביעית כי האוטובוס היה אמור להגיע תוך חמש דקות וגם כי כבר ממש לא היה לי כוח.
חיכיתי בתחנה, עם התיקים (אפילו אי אפשר היה לשבת, הספסל בתוך התחנה היה מכוסה בשלג). עברו חמש דקות ואוטובוס - אין.
עוד חמש, עוד עשר וכלום. נאדה.
לבסוף בשמונה ורבע, הגיע האוטובוס. אחרי ששני (!) אוטובוסים שהיו אמורים להגיע פשוט לא הופיעו. מיותר לציין שבצד השני של הרחוב האוטובוסים דווקא נסעו כסדרם.
עליתי על האוטובוס, התיישבתי. עברתי איתו את התחנות הנותרות ונכנסתי לתחנת הרכבת התחתית. הגעתי הביתה כמעט בתשע, ארבע עשרה שעות אחרי שיצאתי באותו הבוקר.
עיף, רעב, דואב וכואב.
הגעתי למסקנה שאם לא היינו בדיוק קונים דירה, הייתי הולך ביום למחרת וקונה מכונית. כל חישוב עלות/תועלת ושעות שימוש בשבוע מתגמד לעומת הצורך לעמוד שוב בערב בתחנה, בקור כלבים, עיף ורצוף, ולחכות לאוטובוס שפשוט לא מגיע.
אבל כן קנינו דירה, אז נחכה קצת עם האוטו (אבל בי נשבעתי שעד חורף 2007/8 תהיה לנו מכונית).
הבלונדה היתה בבית. היא עזרה לי להוריד את התיקים מהגב, להוריד את המעיל. היא הושיבה אותח על הספה והכינה לי ארוחת ערב. עשתה לי מסאז' ברגליים ובאופן כללי היתה נפלאה והזכירה לי עד כמה זה נהדר שיש לך מישהו שבאמת אוהב אותך ואכפת לו ממך בבית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
