 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2007
סיפור זכרון
בחמישי באוקטובר 1973, עת היה אמור אבי לצאת לחופשת יום כיפור מבית הספר לקציני שריון שם הוא היה באמצעה של ההשלמה החילית, קיבל כל הקורס הודעת ביטול יציאות עקב הגבהת הכוננות.
24 שעות לאחר תחילת המתקפה, כאשר חילות השריון הסדירים בגולן נקרעו לגזרים וכוחות מילואים הוזרמו בהיקפים גדולים לצפון ולדרום, נשלח חלק ניכר מהקורס ואבי ביניהם, להצטרף לגדוד 77 של חטיבה 7 ברמת הגולן. עקב המחסור האדיר באנשים, הפכו רוב הקצינים שבדרך למט"קים והצטרפו ללחימה הקשה מאוד שהתרחשה באותו הזמן ברמת הגולן.
סיפורי מלחמה יש לאבא שלי בלי סוף, למרות שהוא לא נוהג לדבר על כך. אני יודע שהוא השתתף בקרב הידוע בעמק הבכא, שהוא ראה חברים רבים נשרפים, מתפוצצים או נעלמים. אני יודע גם שבאמצע הלחימה, לאחר שהטנק שלו נפגע מפגז סורי, הוא עבר עם צוותו לטנק ישראלי אחר שצוותו נהרג.
אבל הפוסט הזה הוא על סיפור אחר לגמרי.
לאבא שלי היה בן דוד, צביקה. לצביקה ולאבי היה שם משפחה זהה, שניהם היו שריונרים (רק שצביקה היה מבוגר מעט יותר). גם צביקה וגם אבי לחמו ברמת הגולן, למרות שעד כמה שידוע לי, הם לא נפגשו שם.
כמה זמן אחרי תחילת המלחמה, הגיעה ההודעה לבית סבי וסבתי שאבי נהרג בקרבות. באותם ימים, אמצעי הזיהוי העיקרי שהיה לחיילים, הדסקית, נתלתה רק על הצוואר (האמת, שאחת מהמסקנות שהגיעו אליהן לאחר המלחמה היא שצריך להוסיף דסקיות זיהוי נוספות, אחת בכל נעל, בכדי להקל על הזיהוי כאשר הגופה אינה שלמה ודסקית הצוואר איננה). אני לא יודע אם הדיסקית היתה שבורה, או חסרה, אבל עם כל הבלאגן שהיה שם ברמת הגולן באותם ימים, המסקנה היתה שמי שנהרג היה אבי וזאת ההודעה שיצאה.
אני לא יודע מה בדיוק התרחש באותן שעות בבית סבי וסבתי. מה שאני יודע זה שסבא שלי לא האמין להודעה. אין לי מושג מה הוא אמר אבל מהכירותי עמו סביר להניח שזה לא היה יותר מדי.
הוא לקח את האוטו שלו, ("אופל חדשה לגמרי", הוא נוהג לספר), ונסע לרמת הגולן. באמצע הקרבות.
עם כוח שכנוע כמו שלו, לא מפתיע שהוא עקף את כל המחסומים, הביקורות והמעברים והצליח להגיע לתוך רמת הגולן עצמה, קילומטרים ספורים מאזור הקרבות, אל איזור האספקה אליו נסגו הטנקים בכדי לאפשר לצוותים לנוח ולהצטייד מחדש. שם הוא הצליח לגלות, בסופו של דבר, שזה לא היה אבי שנהרג, אבי היה בחזית באותו הזמן באמצע הקרבות. מי שנהרג היה צביקה.
סבי חזר לתל אביב, עם הבשורות הכה משמחות לאשתו ולבנו השני, ועם זאת הבשורות הכה כואבות לאחיו הבכור - שהבן לא ישוב עוד.
מאז ועד היום, בכל שנה, מגיעה המשפחה לקריית שאול, שם קבור צביקה. אחיו של סבי כבר מבוגר מאוד, יותר קרוב ל-80 מאשר ל-75 וגם סבי מתקרב ל-75 קייצים. אבי בן יותר מחמישים ורק צביקה יישאר בן 20 לנצח.
ובנושא אחר לגמרי
מעניין לראות שבכל הקשור לבחירות בצרפת. בישראל מתמקדים בעיקר בסרקוזי (שהוא כמובן המועמד החביב על הישראלים - ימני, לא חובב גדול של המהגרים המוסלמים ודי פרו אמריקאי). בשבדיה, לעומת זאת, כל העיתונים מראים תמונות של רויאל (או במקרים קיצוניים, של שניהם, אבל לרוב רק שלה)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
