| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
 אה, סתם יום סטנדרטי
אז מה, חם?
כבר אתמול בבוקר קיבלתי SMSים מחברים שונים ומשונים שהזהירו אותי שהטמפרטורות אצלכם הגיעו לאיזור שבו אי אפשר לקרוא את המדחום כי הזכוכית שלו נמסה והכספית מתאדה.
זה לא שאני כל כך נהנה להסתובב עם מעיל במאי, אבל עדיין, קצת עדינות במטותא מכם. אני מגיע עם אשה בהריון, ככה יפה לעשות?
בכל מקרה, אנחנו בכוננות מזגנים ואני מפשיר (Pun intended) את כוננות הקיץ שלי מימים עברו עת גרתי במדינה שירידה מתחת לקו 30 המעלות היתה סיבה למסיבה.
חוץ מזה - עובד קצת מהבית (כי צריך לנסוע לשדה מוקדם אחה"צ, וסתם כי זה כיף), מקשקש קצת באינטרנט, מתכנן ארוחת צהריים עם חברים ומסדר את התיקים לקראת הנסיעה (90% מהמזוודה תפוסים על ידי המתנה לבת דודה שמתחתנת. יקוללו כל אלי הויקינגים ושכניהם מדרום על שהפכו את צמד המילים "זכוכית שבדית" למשהו נחשק, במיוחד כאשר זה בצבעים מרשימים ועתירי קילוגרמים).
רשימת הקניות גם כן מוכנה. מצחיק לראות שבעידן הגלובליזציה אני עדיין אמצא את עצמי קונה כאן בסופרמרקט כדורי בשר בשביל להביא לארץ (אחי הקטן וחבר אחד פשוט מאוהבים בהם), פסטה מקמח מלא (האחות טוענת שהטעם כאן טוב בהרבה מהפסטה בארץ) וכדומה, ולעומת זאת מכין רשימה של "מה להביא מהארץ" שכוללת קפה נמס (כי למרות שנסטלה מיוצגים כאן בצורה נכבדה, Taster's Choice, ההו כה חביב על הישראלים, לא מיוצג כאן כלל), אגוזים ושקדים (כי במחיר שכאן קונים שקיק עם 100 גרם בארץ אפשר לקנות חצי קילו, וגם יותר טעים) ומלפפונים חמוצים (כי את זה באמת לא ראיתי בשום מקום מחוץ למזרח התיכון. נראה אפילו שהערבים שמגיעים לכאן שוכחים מיידית את כור מחצבתם ומתחילים למכור דברים מוזרים כמו פלאפל בפיתה עם מיונז).
הבלונדה גם מתחילה לגלות שאפילו בשביל שבדיות דקיקות, 15 שבועות הריון מתחילים להיות גלויים. עדיין שום דבר רציני, אבל כל מי שמכיר אותה כבר בהחלט יכול לראות את זה עליה (בכל זאת, זו הפעם הראשונה ב-28.5 שנותיה שאין לה בטן שטוחה). החוויה בהחלט מרגשת ומעניינת, וכל הסיפור הופך להיות אמיתי מיום ליום (למרות שאני מניח שזה ייקח עוד כמה חודשים עד שנצא מההלם ובאמת נתחיל להתכונן).
אם כבר בענייני ליהוגים - מצאתי את עצמי אתמול בערב יושב עם קבוצה מהעבודה בפאב נחמד במרכז העיר. בין בירה לבירה הגיע נושא הפירסינג בלשון שיש לאחד מהקולגות. מפה לשם מצאנו את עצמנו מראים בגאווה יתרה את "סממני האישיות", אם אפשר לקרוא להם ככה, שמתחבאים להם מתחת לבגדי העבודה והרשמיות. מסתבר שכמעט כולם כאחד, אנשים בשנות העשרים המאוחרות/שלושים המוקדמות, חולקים פירסינג, כתובות קעקע ושאר ירקות. מה שעוד היה מעניין שכולם (חוץ מאשר הבחור עם הפירסינג בלשון) נמצאים במקומות מוצנעים מספיק בכדי שאם בעליהם יחליטו להעלימם, לא יהיה להם זכר.
טוב... ארץ מולדת יקרה, אני הכיני את מיטב מחלצותיך, צחצחי את חופייך, רענני את תפריטייך והכוני - הבלונדה ופורד באים!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
