| |
החיים בשטוקהולם, שבדיה. הגיגים, הזיות וסתם תהיות. |
 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
 משלוחים הביתה נוסח שבדיה
הזמנו צעצוע חדש הביתה, מכיוון שהוא גדול מדי בשביל לשלוח בדואר "רגיל" היתה חובה להזמין עם "משלוח הביתה".
העלות? 299 קרונות (משהו כמו 180 ש"ח).
אתמול אני מקבל טלפון לסלולרי. על הקו שרון, זו שאני חולם עליה עוד מהתיכון (אה, סליחה, אנחנו בסיפור הלא נכון. סליחה לסגול 59 ולעדות המתעמלים באשר הם).
בכל מקרה, בחור לא נחמד יותר מדי מודיע לי שיש לי חבילה גדולה למשלוח הביתה, שהם "מגיעים בין 17 ל-21, אז זה בסדר שהם באים היום (אתמול)?"
"לא", עניתי, זה לא בסדר. אין לי זמן היום. מה לגבי מחר.
"בסדר, מחר בין 17 ל-21".
"אבל רגע, אפשר אולי לצמצם את זה? באיזור 17? באיזור 21? איפשהו באמצע?", אני מקשה.
"אי אפשר להגיד", הוא עונה, מאבד סבלנות על זה שאני בכלל מעיז לשאול.
"אולי אפשר להרים לי טלפון חצי שעה לפני שאתם מגיעים?"
"אין שום אפשרות כזו".
"עשר דקות?"
"גורנישט".
קיבלתי בהכנעה (ובכעס) את איכות השירות (שעליו אני משלם במיטב כספי).
היום לא יכולתי להגיע הביתה ב-17. אמה של הבלונדה התנדבה לעשות בייבי-סיטינג לבית עד שאני או הבלונדה נגיע.
הגעתי הביתה ב-18, עדיין אין חבילה ואין נעליים.
שעתיים מאוחר יותר - אני מטגן שניצלים ,הבלונדה חוזרת מחדר הכושר וקוראת לי לכניסה. בכניסה מונח פתק שאומר משהו בסגנון "היינו אצלכם למשלוח ב-19:30, לא היה אף אחד בבית. אפשר לאסוף את החבילה בסניף הדואר בטיז-אל-נאבי (טוב, לא שם, אבל גם לא רחוק) או להזמין משלוח חדש. עלות המשלוח - 280 קרונות".
אני לא יודע מה הם עשו כשהם באו לכאן. אולי הם לחשו ליד הדלת, אולי הם נקשו עליה ב-ע-ד-י-נ-ו-ת. הם לא צלצלו בפעמון, זה בטוח. הם גם לא טרחו להתקשר.
ועכשיו אני רק רוצה לחנוק מישהו, עדיף משהו מרשות הדואר השבדית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
