 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
 הן מתרבות!
הקוראים הקבועים של הבלוג זוכרים בוודאי כי לפני כשלושה שבועות הגיעה אלינו בת דודתה בת העשרה של הבלונדה, בכדי לגור אצלנו כחודש.
אחרי כמעט שלוש-רבעי תקופת מגורים, אני יכול להגיד בוודאות שעברתי מטהמורפוזה מוחלטת מ"גבר צעיר המצפה להולדת ילדו הראשון" ל"גבר צעיר המתפקד כאב לבת מתבגרת".
באמת.
"מואה, תשטפי בבקשה את הקערה אחרי שאת אוכלת ותשימי במדיח. ואת החלב צריך להחזיר למקרר, אחרת הוא מתקלקל".
"מואה, בבקשה תדאגי שאם את מציפה את רצפת האמבטיה אחרי המקלחת, אז גם תנגבי אותה באותה, ותדאגי שהשטיח ייתלה לייבוש".
"מואה, כשמכבסים לך את הבגדים, בבקשה תבדקי שאין שום דבר בכיסים. עגילים זה משהו שיכול להרוס את המכונה".
"מואה, את מתכוונת להגיע היום בערב לארוחה?"
"מואה, תודיעי לנו בבקשה מתי את חוזרת ואם את לא חוזרת איפה את הולכת להיות".
"מואה..". נו, אתם מבינים את העיקרון, אני חושב.
בכל מקרה, בסך הכל היא באמת ילדה טובה, גם אם היא בלגאניסטית חסרת תקנה.
אבל לא לשם זה התכנסנו כאן.
למואה יש חברה ("הכי טובה שלי! אנחנו חברות כבר שנה!") - פיאה (Pia. באמת, אני לא ממציא את השמות הללו). כמו מואה, גם פיאה היא ילידת אותה עיירה מרוחקת בצפון מערב שבדיה. כמו מואה, גם היא באה לעבוד כאן בקיץ.
בניגוד למואה, היא מתגוררת לא אצל קרובי משפחה, אלא אצל החבר שלה, בן גילה. ועם חמישה מחבריו. בבית שכור.
כן, שישה בני שמונה עשרה ובת שבע עשרה אחת גרים לבד בבית פרטי. אה, כן, לחבר ולחמשת האחרים יש להקה ביחד.
מתכון לצרות, אני יודע. אבל בסך הכל נראה שהכל בסדר, לפחות היה בסדר, עד עכשיו.
אתמול בערב אני יושב עם מואה בסלון, והיא מספרת לי שהחבר של פיאה העיר אותה באמצע הלילה ואמר לה משהו בסגנון "הגעתי למסקנה שאני לא באמת אוהב אותך, ואני לא רוצה סתם לבזבז זמן, אז אני מודיע לך שאנחנו נפרדים ומבקש שתעזבי בבוקר". בבוקר, נאמן למילתו, הוא עזר לה לארוז את הפקלאות וללכת לעבודה, וזהו.
"אז בכל מקרה, אמרתי לפיאה שהיא יכולה לבוא לגור כאן. זה בסדר, נכון?"
טוב, כשהילדה שלך (אני לא אמרתי את זה ראשון, הבחורה שמצאה את כרטיס התחבורה הציבורית שמואה-כמובן-הצליחה-לאבד התקשרה אלינו, אישה ישרה שכמותה, ואמרה לי "דיברתי עם הבת שלך היום בבוקר, ואני אעבור אצלכם יותר מאוחר כדי להחזיר לה את הכרטיס") אומרת כזה דבר ומסתכלת עליך בעיני עגל כחולות וגדולות, מה אפשר לעשות?
אז היום בערב הגיעה לא טינאייג'רית אחת, אלא שתיים.
פיאה גם היא שבדית למהדרין (בלונדינית זהובה, עיניים כחולות, you know the drill) ובסך הכל באמת בחורה מתוקה מאוד.
אבל עכשיו יש לנו שתיים כאלה בבית. בינתיים זה "רק להיום בלילה", אבל אני די בטוח שה"היום בלילה" יהפוך בקלות לשבוע.
ומעניין מה היא הולכת לעשות עוד שבוע, כשמואה תחזור הביתה (היא אמורה להשאר עוד שבועיים אחרי.
כמובן שאני והבלונדה ניתן לה את הטלפונים שלנו ונגיד שתתקשר אם היא צריכה עזרה, אבל אני אשקר אם אני אגיד שאני ממש משתוקק שהיא תשאר כאן עוד שבועיים אחרי מואה.
נו, שויין.
לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
