אחרי כל הבלאגנים בארץ (כמו למשל, המינוי של משולם נהרי ל"שר במשרד האוצר" שעבר ללא צפצוף, חוץ מכמה יחידי סגולה), ובעקבות הצגתה של הממשלה החדשה בשבדיה היום, החלטתי לתת לכם תמונת מצב, איך נראית ממשלה נבחרת חדשה במדינה צפון אירופאית דמוקרטית, עם תשעה מיליון תושבים, בשלהי שנת 2006.

הקואליציה

בקואליציה חברות 4 מפלגות, הן חברו עוד לפני הבחירות לגוש משותף (שכונה Alliansen, או באנגלית The Alliance), שמטרתו היתה לעמוד כגוש מול "גוש השמאל" בהנהגת הסוציאל דמוקרטים (שבכמעט עשור וחצי האחרונים היו בשלטון ביחד עם מפלגת הירוקים, מפלגת הסביבה ומפלגת השמאל).

Moderaterna - מפלגת ה"מתונים" - המפלגה הגדולה בגוש (שקיבלה כ-26% מקולות הבוחרים בבחירות לפני ארבעה שבועות), בהנהגת ראש הממשלה החדש - פרדריק ריינפלדט. מפלגת מרכז-ימין. מאמינה בכלכלת שוק (אבל עדיין עם מדיניות סוציאליסטית נרחבת בכל קנה מידה מערבי), חברות ושותפות באיחוד האירופאי, חברות בנאט"ו ועוד.

Folkpartiet - "מפלגת העם" - המפלגה השנייה בגודלה (עם כ-12%). מפלגה הממוקמת ימינה בסקאלה ביחס ל"מתונים". מאמינים חזקים יותר בכלכלת שוק, בהפחתת תנאים סוציאלים ובהחמרת מדיניות ההגירה לשבדיה. עם זאת, נחשבים לליבראליים יותר בכל הקשור לסיוע חוץ למדינות עולם שלישי (אך מתנגדים להבאת פליטים).

Centerpartiet - "מפלגת המרכז" - המפלגה השלישית בגודלה (עם כ-8%). האמת שאין לי ידע נרחב על מצע המפלגה הזאת, אבל היא שותפה טבעית לשתיים העליונות בכל הקשור להתנגדות למדיניות.

Kristdemokraterna - "הנוצרים הדמוקרטים" - המפלגה הקטנה באיחוד (עם כ-5%). ליברליים ועם זאת מאמינים בחיזוק הקשר בין דת ומדינה (שהופרדה לחלוטין מהמדינה לפני קצת יותר מעשור).

הממשלה

בממשלה החדשה יש 21 שרים, בנוסף לראש הממשלה. לא מעט, אבל נראה כי חלוקת התיקים הגיונית (וגם, בהתחשב בכך שבניגוד לארץ שרים אינם יכולים לקבל פנסייה מעבודה אחרת, מקבלים הרבה פחות הטבות משרים ישראליים ובאופן כללי הרבה יותר "צנועים בהלכתם", שלא לדבר על כך ששבדיה היא מהעשירות במדינות המערביות, אפשר לקבל את מספר השרים הנ"ל.

לא אדבר יותר מדי על השרים והתאמתם לתפקידים אותם הם הולכים למלאים, אתן לנתונים לדבר בעד עצמם.

ראש הממשלה

שם: פרדריק ריינפלדט, בן 41, נשוי עם שלושה ילדים.

רקע: כלכלן בהשכלתו, עבד בין השאר כמזכיר הכלכלי של שטוקהולם, מנהיג מפלגת המתונים מאז 2003.

השרים

1) מאוד אולופסון, בת 51, מפלגת המרכז - סגנית ראש הממשלה ומנהלת הקואליציה.

2) קארל בילדט, בן 57, מפלגת המתונים - שר החוץ. רקע: ראש ממשלת שבדיה 1991-1994. חבר הפרלמנט האירופאי בזמן מלחמת יגוסלביה ומאוחר יותר שליח האו"ם לבלקן.

3) סיסיליה מאלמסטרום, בת 38, מפלגת העם - שרת האיחוד האירופאי. רקע: ד"ר למדעי המדינה, עבדה כמורה ולאחר מכן כמרצה באוניברסיטת גוטנברג. חברת הפרלמנט האירופאי מאז 1999.

4) גונילה קרלסון, בת 43, מפלגת המתונים - שרת הרווחה. עבדה כרואת חשבון וסמנכ"לית כספים עד 1994, ואז נכנסה לפוליטיקה.

5) אנדרס בורג, בן 59, מפלגת המתונים - שר האוצר. למד כלכלת המדינה. הכלכלן הראשי של המפלגה.  עבד ככלכלן בכיר באירגונים כלכליים ממלכתיים שונים.

6) מאטס אודל, בן 59, מפלגת הנוצרים-דמוקרטים - שר שוק ההון. למד כלכלה ועבד ככלכלן, נכנס לפוליטיקה בצורה רצינית בשנות השמונים.

7) ביאטריס אסק, בת 50, מפלגת המתונים - שרת המשפטים. עורכת דין במקצועה, שימשה כשרת החינוך בשנת 1991-1994 ועבדה בשנים האחרונות בועדת החינוך של הפלרמנט.

8) מיקאל אודנברג, בן 52, מפלגת המתונים - שר ההגנה. למד מנהל עסקים, בעל חברת נדל"ן. ישב בוועדות הבטחון של הפרלמנט בשנים האחרונות.

9) יורן האגלונד, בן 47, מפלגת הנוצרים דמוקרטים - שר הרווחה.

10) לארס ליונבורג, בן 57, מפלגת העם - שר החינוך. למד סוציולוגיה. היה מעורב בפוליטיקה במערכות חינוכיות שונות מאז שנות השמונים.

11) יאן ביורקלונד, בן 44, מפלגת העם - שר בתי ספר. עבד כ"קצין עבודה". מעורב בועדות החינוך של של שטוקהולם מ-1994 ועד עכשיו.

12) אסקיל ארלנדסון, בן 49, מפלגת המרכז - שר החקלאות. דובר החלקאים ובעל תואר בחקלאות (כן, יש דבר כזה).

13) סוון אוטו ליטורין, בן 40, מפלגת המתונים -שר משק העבודה. כלכלן עם תואר במנהל עסקים מארה"ב. דובר צעירי המתונים בשנות השמונים, עבד במשרד האוצר בשנות התשעים.

14) סיסיליה סטגו צ'ילו, בת 47, מפלגת המתונים - שרת התרבות. עבדה כדירקטורית במועצת המנהלים של גוף תרבות גדול. לפני כן עבדה ככתבת ורכזת כתבים בעיתון Svenska Dagbladet.

15) טוביאס בילסטרום, בן 32, מפלגת המתונים - שר ההגירה. תואר בהיסטוריה. עבד כרכז מדור פוליטיקה בעיתונים מחוזיים שונים.

16) מריה בורליוס, בת 46, מפלגת המתונים - שרת המסחר. עיתונאית כלכלית מנוסה. עבדה כמנכ"לית חברת פרסום בשנים האחרונות.

17) אוסה טורסטנסון, בת 48, מפלגת המרכז - שרת התשתיות. למדה תעשייה וניהול, רקע בחברות הנדסיות, נכנסה לפוליטיקה בשנות התשעים.

18) מריה לארסון, בת 50, מפלגת הנוצרים הדמוקרטים - שרת הבריאות. עבדה כמורה, הסבה מקצוע לאחות בית חולים, משם הגיעה לפוליטיקה דרך ועדי העובדים. סגנית ראש המפלגה מאז 2003 וחברת פלרמנט מאז 1998.

19) קריסטינה הוסמרק פרסון, בן 59, מפלגת המתונים - שרת הביטוח הסוציאלי. עבדה כאחות עד 1998, וחברת פלרמנט מאז.

20) אנדראס קרלגן, בן 48, מפלגת המרכז - שר איכות הסביבה. מורה במקצועו, פעיל איכות הסביבה מאז שנות השמונים. חבר פרלמנט בין השנים 1994-1998 ועבד כמנכ"ל משרד האינטגרציה למהגרים עד שנת 2000.

21) ניאמקו סאבוני, בן 37, מפלגת העם - שרת האינטגרציה. הגיעה בכפליטה בגיל 12 מקונגו, שמשה כדוברת קהילות מהגרים ונבחרה לפרלמנט בשנת 2002. עבדה לפני כן במשרד יחצ"נות ופרסום.

סיכום

אז מה יש לנו? 11 שרים ו-10 שרות, גיל ממוצע של מתחת לחמישים ורוב מוחלט של שרים אשר משמשים בתפקידים הקשורים לתחום הלימוד, ההתמחות והעניין שלהם.

הלוואי עלינו.

This has nothing really with the vacation, but I thought it would be interesting to let you know that in the Swedish elections that took place yesterday, the Moderatarna and their alliance beat the social democrats out and are ending twelve straight years of their rule.

The same happend also in the city coucil of Stockholm, and even in the suburb where we live.

It makes me very happy. No one knows yet what this will bring, but after so many years of Social Democrat rule, change is good.

ריח בחירות חזק באוויר.

דוכנים וביתנים של המפלגות בכל חור, פוסטרים בכל פינה, ראיונות בלי סוף עם שלל פוליטיקאים, עד שיוצא לגמרי מהחורים.

בשבעה עשר בספטמבר הולך הציבור השבדי לקלפי, לבחור את ציבור נבחריו.

במדינה מסודרת כמו זו, הבחירות אכן נערכות פעם בארבע שנים ב-ד-י-ו-ק. כמו כן, מצביעים באותו הזמן גם בבחירות לרשות המקומית, גם בבחירות ל"מנהלת המחוז" וגם בבחירות הארציות.

מיסטר פרפקט, כתושב קבע של ממלכת שבדיה, זכאי להצביע בבחירות המקומיות והמחוזיות, אך לא בארציות. עם זאת, תהליך ההצבעה, כך נראה, דומה למדי.

מה שנחמד הוא העובדה שבניגוד למקובל בארץ, למשל, כאן אפשר "להצביע מראש" בכל קלפי שקיימת במדינה (יש קלפי מיוחדת שנפתחת בכל עיר שלושה שבועות לפני הבחירות). זה מאפשר לאנשים שלא יהיו במדינה ביום הבחירות (למשל, הבלונדה ואני) להצביע ולהשפיע. אפשר אפילו לשלוח את ההצבעה מחו"ל, או להצביע בשגרירות.

עוד עניין משעשע הוא השפות - שבדית היא השפה הרשמית של שבדיה, כמובן, אך יש גם "שפות מיעוטים מוכרות". הוראות הבחירות, כך אומר החוק, צריכות להכתב בכל השפות המוכרות, כדי לעזור לאלו שלא דוברים שבדית (למה לעזאזל צריכים לתת לאדם שלא דובר את השפה את היכולת להצביע נשגב מבינתי, אבל זה עניין לפוסט אחר).

בכל מקרה, אחת מעשרים השפות הללו היא.. יידיש. מצחיק לראות אותיות עבריות כתובות בכל מקום (טוב, לא בכל מקום אבל בלא מעט מקומות) ומצחיק לחשוב שהשפה הזאת, שנחשבת ללא יותר מקוריוז כמעט בכל מקום בעולם, מקבלת מעמד חשוב בהרבה מעברית, למשל, כאן בשבדיה.

אז.. מחר אחה"צ, אחרי העבודה, אלך עם הבלונדה לספריה העירונית הקרובה למקום מגוריי כדי להצביע, בפעם הראשונה בחיי, בבחירות בשבדיה.

מוזר, ואפילו מרגש מעט, בצורה שקצת קשה לי להסביר.