פטירתה של סבתא גרמה לי לרצות ולפשפש קצת יותר בעבר של הסבא אותו, למעשה, לא ממש הכרתי. זאת אומרת, הכרתי אותו כ"סבא". הגלידה שהוא היה נותן לי, שקיות הממתקים שהוא היה מכין, ערבי שישי בהם אכלנו אצלם ארוחת ערב בשולחן פינת האוכל. הריחות, המקום. אבל, לא באמת הכרתי את האיש הזה, שנולד ב-1916 בליטא.

אז מה למדתי?

שהוא האחיין של מיכאיל גורביץ', הידוע יותר מכל כמהנדס שעומד מאחורי אחת מיצרניות מטוסי הקרב המפורסמות בעולם.

עכשיו אנחנו כבר ביום הרביעי כאן, אצל ההורים שלי, והדברים הופכים להיות קלים יותר.

קשה להתרגל - לג'וניור קשה להתרגל למקום האחר, עם הריחות והקולות, המראות והאנשים החדשים. קשה לו להתרגל לזה שקורה כל כך הרבה יותר מסביבו מאשר בשבדיה ושיש הרבה יותר רעש מסביבו.

בגדול - זה דבר מעולה, זה אומר שהוא יילמד להסתגל לרעש ושסף הסיבולת שלו לרעש (במיוחד כשהוא ישן), ייעלה. אבל - בימים הראשונים, זו היתה חוויה, ללא ספק.

גם הטיסה היתה חוויה. דווקא הנחיתה וההמראה, שני הדברים שתמיד אומרים כי הם הבעיתיים ביותר לתינוקות (בגלל שהם לא יודעים איך לשחרר את הלחץ באוזניים) עברה ללא בעיות מיוחדות. עם זאת, במהלך הטיסה עצמה (שהיתה ישירה, תודה לישראייר ולאלי הויקינגים) הוא צרח במשך שעתיים רצוף.

למה? כי הוא היה עייף מדי, ורעב מדי, והרבה יותר מדי דברים ואנשים מסביבו כל הזמן, בלי שום דרך לבודד אותו קצת ולתת לו להרגע. ככה זה, ילד סקרן ומתעניין זה דבר טוב, אבל זה יכול להיות בעייתי כשהוא לא יודע מתי להפסיק.

בכל מקרה, אחרי הטיסה חיכו לנו הורי בשרוול (כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה) וחיש מהר עברנו את העניינים והיינו בדרך אליהם הביתה.

הם סידרו את אחד החדרים בבית, שצמוד לחדר בו אני והבלונדה ישנים, חדר תינוק. חשבנו שאולי יהיה לו קשה להתרגל למקום החדש אבל בדיוק להיפך - את המיטה החדשה הוא ממש אוהב (אני מקווה שהוא יהיה בסדר עם המיטה שלו בבית, שהיא בסך הכל מיטת IKEA ולא מיטה סופר מעוצבת כמו שיש לו כאן) והוא ישן בלילה יותר מאי פעם.

עם זאת - לגרום לו לישון ביום, עם כל העניין מסביב ועם כל הדברים שרוצים לעשות - זה כבר קשה יותר.

אבל.. יש הרבה דברים חדשים - פתאום בבת אחת הוא החליט שהוא מקבל מוצץ ואפילו אוהב אותו (וזה אחרי חודשיים שבהם הוא סירב בתוקף להשתמש במוצץ), הוא אוכל מבקבוק (מעיין דייסה דלילה כזו, לא יודע איך קוראים לזה בעברית אבל בשבדיה קוראים לזה Vaellling) ואוכל פירות וירקות מרוסקים (עדיין לא הרבה, אבל בדרך).

בקצב הזה - נעביר אותו ל"אוכל של גדולים" בעתיד הלא רחוק בכלל, מה שמצויין בהתחשב בכך שעוד פחות מחודשיים הבלונדה חוזרת לעבוד ואני צריך להשתלט על העניינים.

מזג האוויר כאן בינתיים גם כן לא מכזיב, אבל צריך מאוד להזהר עם תינוק קטן שלבן יותר מהסדינים שהסבתות שלכם היו מרתיחות ב-100 מעלות (הרתחה אמיתית, לא כביסת הכאילו מלאת הכימיקלים שאנחנו עושים היום עם מכונת הכביסה).

אז.. נקווה שנספיק לעשות הכל (בינתיים אנחנו מסתפקים בהרפתקאה אחת ליום, ומנסים גם לעשות איזו הליכה קטנה ליד הים איתו כל אחר צהריים) אבל באמת - So Far So Good.