 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
 סוף שבוע בדרום הרחוק
לשמחתנו, את הטיסה שלנו לשדה התעופה של Malmö, המתקרא Sturup (האמת, כבר לא - ברוח הגלובליזציה הנחה עליהם לטובה שינו אנשי מלמו את שם השדה ל-Malmo International Airport), הזמנו בחברת Malmö Aviation ולא ב-SAS כמו שאנו נוהגים לעשות.
למה? כי ב-SAS יש שביתה שהחלה בדיוק ביום שישי האחרון ועדיין לא נגמרה. שביתה שעדיין לא רואים את סופה, וכבר גרמה לביטולים של מאות טיסות ותקעה עשרות אלפים מקורקעים בשבדיה ובעולם.
בשעת צהריים עזבתי את עבודתי מול המחשב (בבית - לא ממש היה טעם לנסוע לעבודה בשביל כמה שעות. זה בדיעבד הסתבר כטעות, אגב, כי ביום שישי התפרסמה ההודעה כי החברה שלנו מתמזגת עם חברה אמריקאית גדולה, מה שהפך את היום למעניין מאוד למי שהיה שם), ויצאתי לכיוון השדה.
צ'ק אין קצר, בדיקה בטחונית שהיא בדיחה (אפילו לא בודקים שיש כרטיסי עלייה למטוס) ו.. יאללה, טסים.
אחרי שעה וקצת של טיסה עם קפטן שנראה צעיר ממני בכמה שנים, נוחתים בשדה התעופה הצהוב עד אימה של מלמו.
אוספים את הטרולי מהמסוע (עם הכללים המטופשים של האיחוד האירופאי, בו אסור לנוסע לעלות למטוס עם בקבוק שמכיל יותר מ-100 מ"ל נוזל כלשהו, אי אפשר לעלות למטוס אפילו בקבוק שמפו קטן), ורואים שנהג מחכה לנו עם שלט. על השלט כתוב השם שלי, רק בערך (טוב, לא בערך, אפילו לא דומה). מזל ששם המלון גם היה כתוב, אחרת בחיים לא היינו יודעים שהוא מחכה לנו.
בחוץ מחכה קדילק SUV חדש ונוצץ. הבחור מקשקש איתנו במבטא דרום-שבדי כבד (והוא כבד - כל כך כבד שאני לא זוכר את הפעם האחרונה שהתאמצתי כל כך להבין מישהו שמדבר שבדית, אולי בימים הראשונים של לימוד השפה) ומסיע אותנו לכיוון היעד המרוחק כ-40 ק"מ - Abbekås.
זהו כפר פצפון - 700 תושבים, מכולת אחת קטנה, הרבה חוף, מועדון גולף ו.. זהו.
בדיוק בגלל זה פתחו שם, ליד הנמל הזערורי, בית מלון. בית המלון היה בעברו מפעלון לעיבוד דגים, שעבר הסבה והפך למלון בוטיק עם שבעה חדרים.
את המלון עוד לא ממש פתחו. למעשה, הוא יהיה גמור לחלוטין רק באמצע יוני. בזכות אמריקן אקספרס, קיבלתי במחיר מצחיק חבילת ספ"ש לשניים - כולל ארוחות ערב של שלוש מנות, ארוחות בוקר במיטה ושלל הפתעות אחרות.
במקום קיבלו אותנו שתי נשים, אחת היא אמו של בעל המקום והשנייה היא אחת העובדות. מסתבר שהן העובדות היחידות לסוף השבוע ואנחנו - האורחים היחידים.
הן הובילו אותנו לחדר (מספר 4 - באמצע - עם הכי הרבה חלונות לכיוון הנמל), שם חיכה לנו בקבוק שמפניה Moët & Chandon בדלי עם קרח, ותותים בצד.
  הבלונדה היתה עצובה מעט, כי את השמפניה היא לא יכלה לשתות. אני פיציתי על כך ושתיתי בשביל שנינו (זה בסדר, היא אכלה את התותים).
וזו היתה הפתיחה לספ"ש רגוע מאוד, עם ארוחות ערב ליד האח, כשברגע מוזיקת ג'אז שקטה ו.. אף אחד אחד (חוץ מהמלצרית שבאה להגיש מעת לעת). טיולים בחוץ בכפר ובחופים היפים, קצת צפייה ב-DVD (היתה לנו בחדר טלוויזית LCD, נגן DVD וחמישים או שישים סרטים מוכנים ומזומנים לצפייה), קריאה והרבה מאוד שקט.
היה.. מרגיע.
והנה, כמה תמונות שמנסות להעביר קצת מהאווירה:
הנוף מאחד החלונות: האח, פסנתר הכנף ו.. שקט חלק מהנמל (שעדיין פעיל) - ישב לו בדיוק מחוץ לחלונות המלון (החדר שלנו היה שלושת החלונות הצמודים בקומה השנייה של הבית) מחכים ברוגע לארוחת הערב, ליד אח בוערת, עם משקה ועיתונים הרבה ברבורים היו שם. והאמת - זו הפעם הראשונה שאני רואה ברבורים שחיים במי ים (גם אם זה הים הבלטי, שהוא יחסית לא מלוח) ארוחת בוקר מלכותית לחדר. עם לחמניות טריות, שייק פירות ומיץ תפוזים טריים ועוד ודוגמא לבתים מסביב, שיושבים ממש על שפת המים  | |
 מותק, ברברה השתגעה
היום התפרסם שמיודעתנו ברברה סטרייסנד, זאת עם האף, שיודעת לשיר "התקווה" בצורה ממש מיוחדת, מגיעה להופעה אחת ויחידה בשטוקהולם. זה ייקרה ברביעי ביולי 2007 (יום חגה הלאומי של מולדת הסטרייסנד. כך סתם במקרה).
אבל זה לא מה שבאמת מעניין.
מה שמעניין שלמרות שהיא תופיע ב-Globen, האיצטדיון הכדורי הענק של שטוקהולם (שמסוגל להכיל קצת יותר מ-40,000 איש), מחירי הכרטיסים, איך לומר בעדינות, מטורפים לחלוטין.
הכרטיסים ה"זולים" יימכרו לכל דכפין במחיר של 2100 קרונות לכרטיס (כמה זה בש"ח? איפשהו בסביבות ה-900). הכרטיסים הייקרים ביותר, שהם עשר השורות הקרובות לבמה, יימכרו ב.. תחזיקו חזק.. 5500 קרונות לכרטיס (חמשת אלפים וחמש מאות קרונות, רק כדי שלא תחשבו שהתבלבלתי). כמה זה? בערך 3600 ש"ח. במחיר הזה אפשר לטוס לניו יורק מכאן, לקנות את כל הדיסקים שברברה הוציאה אי פעם, ולחזור.
ומה שבאמת מפחיד, זה שהם צופים שהכרטיסים יימכרו בתוך שעות ספורות מרגע פתיחת הקופות (ב-28 במאי).
משוגעים, רדו מהגג (של הגלובן).
עריכה
מסתבר שאת הגיברת תלווה תיזמורת של 58 (!) איש ואישה. לא שזה מצדיק עדיין את המחיר האסטרונומי של הכרטיס, אבל מובן פתאום שיש קצת יותר אנשים מכרגיל לשלם להם משכורת.
| |
אולטראסאונד ודרקונים
היום הלכנו, הבלונדה ואני, לבדיקת האולטראסאונד השיגרתית כחלק ממהלך ההריון. פה עושים הרבה פחות רעש וצלצולים מבדיקות שונות ומשונות (מדהים כמה אנשים שאלו אותנו בארץ, עם לא מעט תוכחה בקולם - "מה, אתם לא עושים בדיקת מי שפיר?", למרות שהסיכוי שהבלונדה תפיל את העובר מהבדיקה גבוה לעין שיעור מהסיכוי שיש לעובר מחלה שבדיקת מי השפיר תגלה) אבל את האולטראסאונד עושים גם עושים.
לבית החולים "קרולינסקה" הגענו בשעה שמונה וחצי בבוקר, הבלונדה מכירה אותו היטב (זהו הבית חולים האוניברסיטאי בו היא למדה רפואה) כך שזה הוריד קצת את מפלס החששות (לא מהבדיקה, כמובן, אלא מהסיכוי, קטן ככל שיהיה, שייתגלה משהו לא תקין בבדיקה).
אחרי המתנה קצרה בחדר המתנה חביב למדי עם עוד כמה זוגות, אמא אחת בודדה ואמא צעירה למדי ביחד עם אמה (קשה לי להגיד בת כמה היא היתה, אבל זה לא היה הרבה יותר מעשרים), קראו לנו להכנס.
אחות אחת בשם אינגריד ואחות נוספת שאת שמה אני לא זוכר ("בהתלמדות מדנדריד" - בית חולים אחר בשטוקהולם - היא הציגה את עצמה) לקחו אותנו לחדר.
הבלונדה שכבה על המיטה, אני על הכיסא לידה, ושנינו צופים במסך ה-LCD הגדול שעל הקיר, בעוד אינגריד החביבה מדריכה את המכשיר על הבטנה של הבלונדה, ומסבירה בקול נעים מה היא עושה.
העובר/ית לא ממש רצו לסייע - מסתבר שהוא/היא החליטו/ה "לעמוד בפינה" ועוד על הראש - זווית שהפכה את משימת הבדיקה למאתגרת יותר.
עם זאת, לאחר חצי שעה, כבר היינו אחרי, אחרי שראינו שכל האברים במקום ובמספר הרצוי. אפילו קיבלנו כמה תמונות למזכרת (ועמכם הסליחה, אבל לבקשת הבלונדה אני נמנע מלהעלות את זה כאן).
אכלנו ביחד ארוחת בוקר מהירה בקפה החביב עלינו, רגועים הרבה יותר. אני לא חושב שבאמת חששתי שמשהו לא יהיה בסדר, יותר הייתי מודאג מכל שהבלונדה נראתה מודאגת. אבל עכשיו הכל בסדר, עד לסשן הדאגות הבא (או כמו שאינגריד אמרה לנו בחיוך - "הדאגות רק מתחילות עכשיו").
דרקונים
מנושא לנושא - כאשר לקחתי את א' ל-Drottningholm (הארמון בו גרה משפחת המלוכה) להסתובב בגנים המלכותיים (שהם באמת נפלאים, במיוחד בקיץ), יצא לי לצלם קצת את "הארמון הסיני", שנבנה עבור איזו מלכה שאת שמה אני לא זוכר, אבל היה לה צ'יינה-פטיש רציני ביותר (וכמו במציאות, עד שהמלך גמר לבנות לה את הארמון הזה, כבר עבר הטרנד והיא מעולם לא טרחה לעשות בארמון הזה דבר מעבר מלהעיף עליו מבט. נו, נשים).
בכל מקרה, כמה תמונות מהמקום:
| |
מורגן
היום נסענו עם א' לשני מקומות שאנחנו מאוד אוהבים - Gripsholm, הטירה השווה ביותר (באמת, לדעתי זו הטירה היפה בשבדיה) שנמצאת ליד העיירה Mariefred ולאחר הסיור מסביב ובתוך הטירה, לאחוזת Taxinge, שידועה גם כ-Kakslottet ("טירת העוגות") שכשמה כן היא - אחוזה יפהפיה שיושבת על גבעה, משקיפה על נוף פסטורלי, ובתוכה קונדיטוריה מלאה בכל טוב המוכרת עשרות סוגי עוגות ועוגיות לאכילה במקום.
בכל מקרה, כשהגענו ל-Gripsholm ציפתה לנו הפתעה נפלאה - הכנס השנתי של בעלי מכוניות Morgan בשבדיה התרחש במקום באותו הזמן.
מכוניות Morgan, למי שלא מכיר, הן משהו ייחודי בעולם הרכב.
את המכוניות התחילו לייצר באנגליה אי שם בשנות השלושים ומאז, בעיקרון, לא הפסיקו לייצר אותן. לא רק שלא הפסיקו, אלא שהרכב עצמו, מלבד שינויים קוסמטיים מועטים, לא עבר כמעט כל שינוי בכל העשורים. למעשה, את שלדת העץ (!) של הרכב, משהו שכל תעשיית הרכב הפסיקה להשתמש בו עוד בשנות החמישים, לא עזבו במורגן עד שנת 2000, עת הציגו את דגם ה-Aero 8 שהשתמש באלומיניום.
הנהיגה במורגן היא חוויה ייחודית, ומעין "מסע בזמן" למכוניות שכבר מזמן לא מייצרים בשום מקום אחר, ולראות כמאה מכוניות כאלה ביחד (בעוד שבאופן רגיל רואים אחת מעת לעת) היתה בהחלט חוויה מיוחדת.
והנה, בשביל לחלוק קצת, כמה תמונות מהעניין:
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
