התקשורת הישראלית (ואני מניח שבשאלת ביצה ותרנגולת, הציבור הישראלי) מאוד "אוהבים דם".

בצורה קצת יותר ספציפית - אוהבים מאוד לזהות חשודים בפשעים עוד לפני שנשפטו והורשעו (לפעמים לפני שעוד בכלל הועמדו למשפט) ולהציג את הדברים בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. לפעמים זה מסתדר עם העובדות, לפעמים הורסים לאנשים את החיים ללא כל סיבה מלבד הרצון ל"נקמה מהירה".

הגישה הזאת תמיד הפריעה לי. הרי כל מערכת המשפט הישראלית מבוססת על עיקרון "חף מפשע עד שהוכחה אשמתו". עם זאת (ובלי להכנס לבעיתיות של מערכת המשפט בישראל, בה אחוזי ההרשעה הפלילית הם הגבוהים ביותר בעולם המערבי), ה"תלייה הציבורית בכיכר העיר" שנעשית על ידי התקשורת מוציאה את כל הפואנטה מהעיקרון, שהרי האדם שתמונתו ושמו התנוססו בכותרת כל עיתון יום אחרי החיסול/שוד/רצח/אונס כבר לעולם לא יוכל לחזור לחייו הקודמים גם אם הוא צח כשלג וחף מכל עבירה.

התקשורת בשבדיה, לעומת עמיתיה בישראל, עומדת בקצה השני (והגרוע באותה מידה, גם אם בצורה שונה לחלוטין) של הסקאלה. במסגרת זו (ולפי הסכם לא רשמי בין כלי התקשורת, ללא כל חוק המחייב זאת) נמנעים כלי התקשורת בשבדיה לזהות חשודים, אשמים ועם מורשעים לאחר הרשעתם, וזאת בכדי לממש את עיקרון ה"חף מפשע עד שהוכחה אשמתו" כמו גם לאפשר לעבריינים להשתקם.

זה מגיע לפעמים עד כדי אבסורד, כמו למשל כאשר פדופיל סדרתי, שהורשע מספר פעמים, ריצה מאסר, השתחרר וחזר על פעולותיו, לא מזוהה על ידי התקשורת, מה שמאפשר לו פעם נוספת לבצע מעשים מזוויעים שכאלו נגד ילדים נוספים. במקרים אחרים (כמו ברצח של בת ה-18 השבדית אתמול על ידי תושב ספרד ממוצא מרוקני), לא מזהים את החשוד למרות שנתפס בזירת הרצח (כאשר הוא מנסה לרצוח את חברתה של הנרצחת) ולמרות שבתקשורת הספרדית הוא מזוהה בצורה מלאה וברורה.

לא רק זאת, אלא שהתקשורת השבדית, בכדי לא "להחתים אוכלוסיות", נמנעת מלזהות את מוצאו של האיש (כמו במקרה זה, נמנעו לספר כי מוצאו מרוקני והסתפקו בכך שהוא "בעל אישור שהיה בספרד" כרמז עדין).

מה יותר טוב משתי הגישות? מבחינתי זו נבלה וזו טריפה. אין ממש פתרון אידיאלי. יש לשמור על זהותם של נאשמים בסוד על להרשעתם ואם מדובר בפשעים שאינם בעלי עניין ציבורי גבוה (אם בגלל זהותו של הנאשם ואם בגלל חומרת הפשע) אז יש לאפשר להם אנונימיות גם לאחר ההרשעה בכדי לאפשר סיכויי השתקמות לאחר המאסר.

אני אישית לא מכיר ממדינות אחרות מודלים שעובדים טוב יותר, אבל אם מישהו מכיר אשמח לדעת.

כאב לילדים קטנים, אני מכיר היטב את התסכול שבקניית מיכל לבועות סבון לילדים בגיל הרך.

הסצינה המתבקשת:

פורד נכנס לחנות, יוצא עם מיכל בועות סבון.

הטרול: אבא! בועות! אני רוצה בועות!

אינשם (תוך ניפנוף ידיים נמרץ): דה! דה! דה דה דה! טה!

פורד: בסדר טרול, הנה אבא יעשה בועות (אבא עושה בועות לשמחת כל הנוכחים).

הטרול: אבא! עכשיו אני! אני! (תוך נפנוף ידיים נמרץ).

אינשם: טה! טה! דה! (תוך התלות על מכנסי פורד).

פורד: בסדר טרול, אבל תזכור: צריך להחזיק את זה בזהירות כדי שהמים לא יישפכו. אתה זוכר?

הטרול: כן, אבא.

אינשם: טה!!!!!!!!

הטרול לוקח את מיכל הבועות מאבא, מתחיל לעשות בועות, אינשם מתחיל לרדוף אחריהן ושוכח שהוא רצה גם לשחק עם המיכל הצבעוני.

עוברות בערך 5 שניות.

הטרול מסתובב או רואה משהו או סתם שוכח, מסובב את היד שמחזיקה את המיכל.

פורד: טרול, תזהר שלא יישפ... 

נשפך.

טרול: ווהההההההההה

אינשם: טה!!! טה!!! וההההההההההה!!!

פורד: סמבדי שוט מי נאו.

והנה, סוף סוף, הפתרון הגאוני, רק 30 ש"ח ב"שילב" הקרוב למקום מגוריכם, the best thing since sliced  bread.

ובא לציון (ולשבדיה) גואל.

הטריילר הראשון ששוחרר מהרימייק שהולכים לעשות ל"גברים ששונאים נשים" (אשר תורגם מסיבה שלא ממש הבנתי ל"נערה עם קעקוע דרקון" בכל העולם הוא פשוט מ-ז-ע-ז-ע.

אני לא יודע מי ערך להם אותו, אבל הבן אדם צריך להיות מפוטר באופן מיידי.

(ובאמת, אם רוצים לראות סרטים מוצלחים על הספרים, פשוט צפו בטרילוגיה השבדית. הם לא טובים כמו הספרים, אבל מאוד מוצלחים בפני עצמם).