 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2007
ציורי מוחמד - הסערה החדשה
אמן (גרוע למדי, אבל עדיין נחשב אמן - הוא גם עשה את הפסל הזה בין השאר) בשם גיוליו ווילקס שצייר את התמונה הבאה :
מוחמד ככלב
גורם לסערה הנוכחית בשבדיה, או יותר נכון, בקרב המוסלמים בשבדיה כמו גם באיראן.
זה התחיל במחאה רשמית של משרד החוץ האיראני לשגריר השבדי על "הפגיעה בכבוד האיסלאם" (מחאה עליה הגיב שר החוץ השבדי בצורה נפלאה - "הם יכולים למחות כמה שהם רק רוצים. בדמוקרטיה השבדית יש לעיתונות חופש ביטוי מלא"). ביום שישי הקרוב מתוכננות הפגנות המוניות בשבדיה, במיוחד כנגד העיתון המקומי Nerikes Allehanda מהעיר אורברו (Örebro) ש"העז לפרסם את הציור".
במאמר מערכת נפלא (שמומלץ רצוי להפיצו ברחבי תבל) כתב העורך הראשי של העיתון הסבר קצת על חופש הביטוי וחופש הדת. מומלץ בחום לקרוא. מאמר מאלף.
היום כבר חזרנו לרוטינות הרגילות - אחמדינידג'אד כבר הודיע כי הוא משוכנע ש"הציורים הם בעצם מזימה ציונית כנגד הממשל השבדי בכדי למנוע ממנו קשרים נורמלים עם מדינות אחרות".
נו שוייון, רחמים על השבדים המסכנים.
בינתיים, במאמר חריף של העיתונאית אינגמארי פרומן על ציוריו של ווילקס, בו היא טענה שהציורים שלו לא שונים בהרבה מציורי עלילות הדם על היהודים במאות שעברו, היא קראה עליו תיגר לפרסם ציור דומה על יהודים.
הוא הרים את הכפפה, וצייר את הציור הבא:
 כותרת הציור - יהודי חזירי קפיטליסטי עומד לחרב כמה כפרים שלווים (בסגנון סזאן)
במדינת הוויקינגים רעש מהומה, ועוד לא ראינו דם (אבל בקצב הזה, נראה שמדובר רק בעניין של זמן)
| |
ככה השבדים רואים את תל אביב
הצ'יף הודיע שהוא לא מסתדר עם זה (נו באמת, אפשר לחשוב, קצת שבדית לא הרגה אף אחד. לפחות לא בלי חיוך על הפרצוף) אז החלטתי לעשות מעשה ולתרגם.
אז הנה לפניכם, תרגום ישיר של הכתבה מיום ראשון האחרון -
חיי המסיבות בתל אביב
כחמישים קילומטרים בלבד מתרחש אחד מהקונפליקטים המתוקשרים ביותר בעולם. אבל תל אביב מרגישה קרובה יותר לברצלונה או מיאמי מאשר לבעיות של הגדה המערבית ועזה. כאן חוגגת עלית המסיבות של ישראל כאילו כל לילה הוא האחרון - מסוגרים במה שהם עצמם קוראים לו "הבועה".
בזמן שהגלים מתנפצים להם אל החוף עסוק שומר הסף אדם, בן 24, במיון חוגגי הלילה מעבר לגדר האבטחה בכדי לבחור מי ייזכה להכנס לקלרה - כרגע אחד מהדאנס-בארים הפופולאריים בתל אביב.
כאשר הוא הולך הביתה אחרי העבודה הוא נוהג להחזיק בכיסו תרסיס פלפל, למקרה שמישהו ששומר לו טינה על אי הכנסתו למועדון ייחכה לו. כך מספר אדם לאחר שהוא מסיים את המשמרת.
כמו ברבים ממועדוני ופאבי העיר מורכב קלרה בעיקר מטרסה גדולה תחת כיפת השמיים. מוזיקת אר אנד בי זורמת בשאגה על הסביבה בזמן שהאורחים חצי שוכבים חצי יושבים על ספות נמוכות ורוקדים תחת שמי הלילה. השעה היא שתיים לפנות בוקר, אבל המסיבה רק החלה. כמו כל ערי המסיבות הבין לאומיות בעלות הכבוד העצמי, מתחילים חיי הלילה בתל אביב מאוחר מאוד.
"חיי הלילה כאן פרועים. האנשים משוגעים. הם מודעים לקונפליקט בו אנחנו נמצאים, אבל תל אביב אינה מחוברת לשאר ישראל. לכאן באים הצעירים רק בשביל לחגוג ולעשות כיף", אומר אדם.
חברתו בת גילו אדווה, איתה הוא חולק דירה, נמצאת ב"קלרה" ביחד עם כמה חברות ושותה משקאות חינם אותם אדם מביא באופן סדיר מהבאר. הבחורות מפלרטטות ללא מעצורים עם הגברים שעוברים לידן, בהתאמה מוחלטת לפתיחות ולישירות הנהוגות בחיי החברה התל אביביים.
בשביל אלו שרוצים חיי לילה רציניים במיוחד בתל אביב - יום שישי הוא היום בשבילם, מפני שסוף השבוע הישראלי נופל על שישי-שבת. חיות המסיבות המקצועניות באמת נמנעים מלצאת בסופי השבוע, מסבירים אדם ואדווה, מכיוון שחיילים רבים נמצאים בחופשה וממלאים כל מקום.
השירות הצבאי בישראל הוא חובה לשנים רבות, אפילו לנשים. מקומות רבים שמים הגבלת גיל של 25 לפחות בכדי להמנע מלתת לחיילים הרעשניים להכנס.
לקראת שלוש בבוקר מצטופפת כל החבורה ברכב קטנטן - אחת הבחורות שתתה משקאות לא אלכוהוליים והיא הנהגת התורנית - וממשיכים הלאה. ברחוב התענוגות "שדירות רוטשילד" ולילנבלום קרוב אליו מושכים המוני אנשים עירניים ביותר. באמצע הרחוב מול המכוניות.
מול הטרסה של הבאר "בלאומליך" עוצרים רבים לחטיף מהיר בדוכן יפאניקה - שילוב של המילים "יפן" ו"פאניקה". סושי מציב עצמו כמתחרה חזק במיוחד לנקניקיות החמות כפאסט פוד בתל אביב.
העצירה הבאה בסיור הלילה היא, סביר להניח, הברייקפסטקלאב, עוד אחד מהדאנסבארים מלאי העשן של תל אביב שמתהדר בקהל גדול שמחכה לתורו להכנס מחוץ לדלת. ה-DJ מנגן מוזיקת דאנס אלקטרונית ומסכי הטלוויזיה מראים סרטי זומבים קיטישים וציבור צעיר וחופשי נדחק קדימה ואחורה וגורמים אחד לשני לכוויות בזרועותיהם החשופות עם הסיגריות - גל איסור העישון הגלובלי עוד לא הגיע למזרח התיכון.
מי שמכיר את המוזיקה המקובלת במועדוני העולם לא יהיה מופתע בתל אביב. המוזיקה היא לרוב אותו אר אנד בי שתמצאו ב-Stureplan (אזור המועדונים העיקרי של שטוקהולם) ואותו טכנו מסחרי אותו תשמעו במקומות רבים אחרים ברחבי העולם.
אבל לבעלי הטעם המתוחכם יותר ישנם מועדונים עם האוס מתקדם ואלקטרוניקה, כמו גם סצינת רוק טובה. גואה-טראנס גם כן פופולארי במיוחד, באופן מפתיע. עובדה זו מוסברת בכך שרבים מסתלקים להודו למספר חודשים לאחר השירות הצבאי.
במקרה שהלילות מוקדשים בנסיונות להכנס לכתובות החמות ביותר באותו הרגע, מוקדשים הימים להרגעות על החול. ביום לאחר מכן נמצאים אדם, אדווה וכל חבורת הבנות על החוף המלא עד אפס מקום, מצפון לנמל הקטן של העיר. אדווה הולכת לצאת שוב באותו הערב, למרות שהיא אמורה להתחיל לעבוד מוקדם ביום הבא.
"אני תמיד אומרת שאני אולך לישון מוקדם מחר בערב במקום היום, אבל זה לא קורה לעולם", היא מודה.
תל אביב נפרסת לאורכו של חוף הים התיכון ובניינים גבוהים מגיעים עד לטיילת החוף הרחבה. הדבר היחיד שמרמז על כך שאיננו באיפנמה שבריו או בסאות' ביץ' במיאמי הן החומות הגבוהות אשר מקיפות חלק קטן מהחוף כמה מאות מטרים משם.
זהו החוף המיועד לדתיים, אשר יכולים לרחוץ בים בהפרדה. יום אחד הגברים, יום אחר הנשים. באופן אירוני למדי שוכן חוף ההומוסקסואלים בדיוק לצד החוף הדתי, שם אפשר למצוא גברים בספידו מינימליים אשר מחפשים אחד את השני ללא בושה והיו מרגישים לגמרי בבית במיקונוס או איביזה.
בשביל למצוא חופים רגועים יותר צריך להתרחק ממרכז העיר. אבל רוב האנשים, ובוודאי רוב התיירים, נשארים בחופים המרכזיים, שם צורחים המצילים הוראות לסדר דרך רמקולים צווחניים לילדים מתרחצים וקו המים מלא לחלוטין על ידי אנשים אשר חובטים בצורה עזה במטקות אחד לשני, תוך קולות פצפוץ עזים, ללא כל התייחסות לאנשים מסביבם.
מצד שני - תל אביב כמעט חופשיה מהמגיפה הבין לאומית השנייה של חופי תיירים - מוכרי שתייה צווחניים וכייסנים.
גם חיי הלילה וגם חיי החוף בתל אביב הם ברמה עולמית, מה שיכול להפתיע בהתחשב בדיווחים היומיים בחדשות על מה שקורה בישראל. האנשים כאן חוגגים כאילו כל יום הוא יומם האחרון. עברו מספר שנים מאז שהיה פיגוע בתל אביב, בעוד שמצד שני פיגועים גדולים כאלה קרו מאז בערים כמו מדריד ולונדון בשנים האחרונות.
רבים מתושבי תל אביב יכולים להצביע ולהראות אילו מסעדות ובתי קפה פוצצו לחתיכות ולאחר מכן נבנו מחדש לאורך השנים, במעין sightseeing מורבידי למדי.
גם השמרניים וגם הליברליים מבין תושבי תל אביב מראים רצון עז לחיות כאילו הם חיים בכל אחד מהמטרופולים הגדולים של המערב. התופעה הזו מכונה "הבועה" - צעירי תל אביב מסננים את החוץ ומתנהלים כאילו הבעיות הקיימות מסביבם אינן קיימות.
"בשבילי ניו יורק קרובה בהרבה מאשר הגדה המערבית. בכל בוקר אנחנו קוראים את החדשות והאירועים בעיתון, ואז אנחנו מדברים עליהם, אבל לא רואים שום דבר מזה". מספר גלעד, יועת מחשבים בן 30, בזמן ארוחה בקפה-מסעדה קופי-באר, הממוקמת באיזור תעשייתי לשעבר בו צצו מסעדות טרנדיות רבות.
הוא מספר כי ההפרדה בחיי הלילה ברורה מאוד. יהודים והמיעוט הערבי כמעט ולא מסתובבים במקומות משותפים. גם בתוך הקבוצה היהודית נמצאת חלוקה ברורה, המהגרים הרוסים נמצאים בפינה שלהם, האתיופים בפינה שלהם, וכך הלאה.
"האם באמת אפשר להנות בצורה כל כך רגועה עם הידיעה על מה שקורה כל כך קרוב לכאן?" אני שואל וגלעד נאנח. "זה כן, תל אביב, שמהווה את ישראל האמיתית. האנשים מתוסכלים. כל חברי חושבים שהשלטון מרמה אותנו. הם יכלו לפתור את הסכסוך, אבל במקום זה הם מנסים לפצות מיעוט של ימנים קיצוניים משוגעים. הרוב רוצה שלום ופתרון של שתי מדינות, גם אם זה לא נראה טוב עכשיו".
"האם יכול להיות שחיי הלילה נהיים טובים יותר בגלל שהאנשים כאן חיים עם האלימות על סף ביתם, שהמסיבות הן הדרך של הצעירים להתמודד עם המצב?" אני ממשיך. "אולי זה באמת כך", עונה גלעד. "אבל בזמן תהליך השלום בשנות התשעים, כאשר הכל נראה חיובי, חיי הלילה הפכו להיות טובים עוד יותר".
| |
 ארוחת בוקר ושאר ירקות
סוף השבוע הזה הגיע בסימן סוף הקיץ - ממחר ירדו הטמפרטורות בצורה ניכרת ואף צפויות לרדת מתחת ל-10 מעלות ביום שלישי בלילה.
די בעסה, בהתחשב בכך שלא ממש היה קיץ השנה, אבל לפחות בספ"ש הזה קיבלנו גראנד-פינאלה של הקיץ עם שלושה ימי שמש ויותר מ-25 מעלות.
היום בבוקר העירה אותי הבלונדה והובילה אותי למרפסת, שם חיכתה לנו ארוחת בוקר נפלאה:
הבלונדה, שקמה שעתיים לפני בכדי לצפות בקרולינה מנצחת בעוד אליפות עולם ניצלה את הזמן בכדי להכין את הארוחה הזאת, אותה אכלנו במרפסת בשמש - היה פשוט תענוג. (בכלל, הקרולינה הזו היא בן אדם מקסים ולא רק אתלטית בחסד. כשכולם התלוננו נון-סטופ על החום היא אמרה "אני חושבת שזה דווקא נפלא, ככה לא צריך לעשות יותר מדי חימום לפני התחרויות").
חוץ מזה, היה מעניין לראות שבעיתון SvD התפרסמה כתבה גדולה ומחמיאה על חיי הלילה של תל אביב המתארים אותה כשוות ערך למיאמי או ברצלונה. נחמד לראות שלא תמיד מדברים עלינו רק בענייני קונפליקטים, בעיות ופלסטינאים.
חוץ מזה - אנחנו עסוקים עכשיו בחישובי תקציב לאחר הגעת יורש/ת העצר. אחרי הכל - ההכנסה תשתנה וההוצאות ,סביר להניח, יעלו. מוזר להרגיש כל כך מבוגר ולעשות דברים כמו "חישוב תקציב לחודשים הקרובים".
ולבסוף - לקוראי השבדית ביניכם - טור מעניין מאוד על סיוע החוץ שנותנת שבדיה (30 מיליארד קרונות - כ-4.5 מיליארד דולר - קרוב ל-1% מהתל"ג, נותנת שבדיה מדי שנה כסיוע חוץ, בעיקר לאפריקה. התקציב הזה כמעט משתווה לתקציב הבטחון של המדינה).
| |
הפולנים באים
(בעצם, כבר באו).
הלו"ז אתמול כלל ישיבה אתם מ-9 בבוקר ועד 17:30 אחה"צ, משם לקחנו אותם לאחד מנמלי שטוקהולם, שם חיכתה לנו RIB שלקחה אותנו לסיור ב-100 קמ"ש בארכיפלג של שטוקהולם, הורידה אותנו בחוף חולי באחד האיים, שם חיכו לנו סנדביצ'ים טריים ובירה.
אחרי מינגלינג חביב של שעה חזרנו על ה-RIB שהביאה אותנו עד המעגן הצמוד למסעדה הנפלאה שנמצאת על המים ב-Nacka Strand. ארוחה של שלוש מנות ואלכוהול זורם כמים, ומצאתי את עצמי בבית רק בשתיים עשרה.
עכשיו אני כבר בדרך לעבודה, לעוד מרתון איתם (אבל הפעם זה ייגמר ב-16:00, כי הם צריכים להספיק לטיסה הביתה. עם זאת, ב-17:00 אני צריך לצאת כי יש ארוחת ערב מחלקתית במסעדה המתמחה בטעימת בירות).
קשים הם חיי העובדה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
