 כינוי:
Ford Prefect בן: 46 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2008
 יופי של ראש שנה
את ראש השנה עשינו בבית, עם שני זוגות חברים מעורבים (שני הגברים ישראלים והנשים שבדיות, במקרה) - ר' ו-ק' כמו גם י' עם י' (או ז', תלוי באיזו שפה מבטאים את השם).
בכל מקרה - בניגוד לארוחות משפחתיות בארץ הכוללות ערב רב של מטעמים שונים ומשונים, החלטנו לעשות זאת בצורה טיפה יותר שבדית ולכלול מנת פתיחה אחת, מנה עיקרית אחת עם תוספת אחת וסלט אחד ולקינוח - קינוח אחד.
זה לא המגוון שאני רגיל אליו מהבית, אבל יצא באמת מצויין.
ומה היה בתפריט? חוץ מהתפוח בדבש המתבקש, היו גם מעין משלושי בצק במילוי גבינה, צ'ילי וכוסברה לפתיחה ביחד עם שמפניה לא ראה בכלל (Berlucchi). למנה עיקרית קדירת עוף ברוטב שמנת, פטריות ובצלצלים עם אורז ביחד עם יין חביב שהביאו האורחים וסלט ירקות עם גרעיני רימונים. הבלונדה גם הכינה לחם עגול (באופן מעניין, היא זו שעלתה על זה שאמורים לאכול לחם עגול בראש השנה, אני בכלל שכחתי מהעניין). שנראה נפלא.
ולקינוח? עוגת הדבש של סבתא שלי (עליה כבר סיפרתי בעבר).
הטרול גם כן נהנה מאוד (לפחות עד שהלך לישון) וזאת למרות שהוא חולה ביומיים האחרונים (שום דבר רציני, אין צורך לדאוג).
היה מאוד מאוד כיף, אבל אני חושב שאת ראש השנה הבא אני רוצה לחגוג בארץ. היתה חסרה לי הפעם אווירת החג מסביב (בבית דווקא ניסינו כמה שיותר ליצור "אווירת חג" במשך היום).
וקצת תמונות, כדי לסבר את העיניים:
הלחם של הבלונדה הטרול מתהלך לו ברחבי הבית, מאושר מזה שגם אבא וגם אמא בבית הבלונדה עובדת, פורד מצלם הטרול בפוזת דוגמנות משובחת האורחים בפעולה, מקדישים את תשומת הלב לאדם החשוב בחדר והוא נראה מאוד מאושר מהעניין (במיוחד בזכות הביסקוויט שהוא קיבל)
| |
חבריה הטובים של האשה
הסיפור בשבוע שעבר על מציאתו של עוד יהלום ענק הזכירה לי שוב עד כמה יהלומים הם, למעשה, הבלוף הגדול ביותר (או אולי התרגיל השיווקי המוצלח ביותר) של המאה הנוכחית והקודמת.
עד תחילת המאה ה-20 (למעשה, עד שנות ה-30 של המאה ה-20) יהלומים היוו חלק זניח עד אפסי בתעשיית האבנים היקרות העולמית. חלק מהעניין נובע מכך שעד המאה ה-18 מכרות היהלומים היחידים בעולם היו בהודו (לאחר מכן ברזיל לקחה את הבכורה, שעבר מאוחר יותר לאפריקה). בשנות ה-30 החליטה חברת כריית וליטוש היהלומים De Beers על הפיכת האבנים מ"עוד אבן יקרה" "לאבן היקרה".
הדבר נעשה באמצעות גיוס כוכבי היום של הוליווד ומפורסמים אחרים ללבישת תכשיטים עם יהלומים. הקמפיין לווה בסיסמא שהפכה לשם דבר בתעשיית הפרסום (ומשפט שהפך לבלתי נפרד מהמושג "יהלום") - Diamonds Are A Girls Best Friend.
למעשה, עד אותו קמפיין, כמות היהלומים שנחצבה ונמכרה בעולם היתה זניחה עד אפסית. יעידו על כך כל תכשיטי המלוכה ברחבי אירופה, בהם לא ניתן כמעט למצוא אף יהלום אחד לרפואה (וזאת למרות שיהלומים היו בנמצא, גם אם בכמויות מוגבלות, כבר מהמאה ה-8 לפנה"ס).
הקמפיין הגאוני של De Beers שהיה פורץ דרך בכל הקשור לשימוש בסלבריטי'ז כמו גם באמצעי פירסום עקיפים (דרך סרטי קולנוע, למשל) הפך את היהלומים למה שהם היום - מצרך מבוקש ויקר.
אבל.. למה בעצם יקר? מכיוון שהוא נדיר, נכון?
לא נכון.
יהלומים הם כנראה אחד מהמחצבים הנפוצים ביותר בעולמנו (לפחות ביחס לאבנים יקרות אחרות), מראים מחקרים וסקרים גיאולוגיים שונים. אפשר למצוא מכרות יהלומים כמעט בכל פינה על פני הכדור, ושכבות המחצבים עמוקות ורחבות ביותר.
אז אם המחצב כה נפוץ, למה הוא יקר?
שוב - שיווק.
תעשיית היהלומים עובדת קשה מאוד בכדי לשמור במינימום את תפוקת היהלומים בעולם (עם זאת, 20% מסך כל תפוקת היהלומים מאז ומעולם נעשתה בחמש השנים האחרונות, מה שמראה על כך שהתמונה מתחילה להשתנות מעט), וזאת בכדי לשמר את המחיר הגבוה. זה עובד פה בדיוק כמו שזה עובד בתרגילים שעשיתם בקורס מבוא למיקרוכלכלה באוניברסיטה - יש ביקוש גבוה עם קשיחות גבוהה (הרי הצרכנים חייבים יהלומים לטבעות נישואין, למשל) וההצע נמוך וללא תחרות אמיתית - Est Voila.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים לקנות יהלום - אנא זכרו שמדובר בסך הכל בהייפ שיווקי על אבן נפוצה ולא שכבר עשרות שנים יודעים לייצרה בצורה מלאכותית ללא כל הבדלים משמעותיים מהיהלומים ה"טבעיים" (וזאת מהסיבה הפשוטה שיהלומים הם דווקא מאוד שימושיים, כחומר הקשה ביותר בטבע, לדברים כגון ציפוי מקדחים, מסורים ושאר כלי עבודה שאמורים לעבוד עם חומרים קשים אחרים).
| |
חזרנו
השבוע בכריתים היה נפלא.
המלון, ליד הכפר הקטנצ'יק Platena שבצפון-מערב האי (לא רחוק מעיר הנמל Chania) היה פשוט בדיוק מה שאנחנו צריכים. לא גדול מדי, לא קטן מדי. שפע של ברכות נקיות עם המון מקום וצל מסביב. חוף ים במרחק יריקה - אמנם לא עם חול אבל עם חלוקי נחל עגולים ונעימים. אוכל מצויין עם גיוון אדיר וכמויות שלא היו מביישות אף מלון "הכל כלול" בטורקיה.
ומזג האוויר? חוץ מיום אחד של גשם זלעפות (שנראה יותר כמו סופה טרופית מאשר גשם באי ים תיכוני) היה מזג אוויר מושלם. מעל 25 ביום, מעל 20 בלילה, בעיקר שמש עם קצת עננות.
הטרול, מסתבר, אוהב מאוד מאוד את החוף (והאבנים שעל החוף) ואוהב מאוד להשפריץ מים בבריכה (לשחות קצת פחות, על זה נעבוד בהמשך).
בשבוע הזה הוא גם התחיל לנופף לשלום/להתראות לאנשים, לאכול בננה לבדו (צריכים לעזור לו קצת להחזיק), ללכת כמה מטרים ללא תמיכה ועוד כהנה וכהנה דברים קטנים שעושים גאווה גדולה להורים. הילד פשוט מלאך בימים אלו, ואפילו הטיסות עברו בצורה חלקה כמעט לגמרי. פשוט לא להאמין שעם אותו ילד עברנו גיהנום בטיסה הראשונה שלו, כאשר באנו לארץ באפריל האחרון.
תמונות נוספות יבואו בהמשך, בינתיים טעימה קטנה.
 | |
בחזרה לשגרה (בערך)
היה נפלא להגיע הביתה. לדירה הנקייה, המרווחת, המצויידת, המוארת והשקטה שלנו. פשוט תענוג.
הנסיעה עברה חלק. הטרול היה פשוט מתוק ורוב הדרך שיחק או ישן וכמעט לא התלונן על כך שהוא בילה פחות או יותר את כל היום בכיסא באוטו.
בכלל, בשבוע האחרון נראה שהוא שוב נכנס ל"תקופה טובה" - הוא פשוט שמח ומאושרכל הזמן, משחק, צוחק ומקשקש בלי הפסקה. פשוט מתוק.
השבוע הזה עמוס למדי, הבלונדה עם ראיונות עבודה (היא מחפשת התמחות אלטרנטיבית לזו שהיא נמצאת בה), אני עם פגישה היום בעבודה לקראת החזרה שלי עוד חודש, פגישה עם המנכ"ל של המעסיק הקודם שלי מחר עם ארוחת ערב (בנוהל, ככל שזה נוגע לפגישות איתו) וגם ביקורת של הטרול ב"טיפת חלב השבדית".
כל זה יביא אותנו ליום חמישי ואז.. הופ הופ טרללה, קפצנו לכריתים. רק נקווה שהטמפרטורות המוצלחות שיש שם כרגע (בין 25 ל-30) יחזיקו עוד שבוע וחצי. אחרי המבול.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
