אני מרגישה קצת כמו איוב, או לפחות יותר מבינה לליבו

היום ב6 בבוקר התעוררתי למשמע אמא שלי צורחת "הצילו! הוא מתעלף! שלג! הצילו! תזמיני אמבולס! הצילו!"

אבא שלי לא הרגיש כ"כ טוב מאתמול בערב, והוא התעלף לה פעמיים. אז כמובן שאמרתי לה מייד ללחוץ לו על הגרוגרת [זה מחזיר להכרה, סתם שתדעו] והזמנתי אמבולנס. הוא חזר להכרה והפרמדיקים הגיעו, והוחלט לקחת אותו למיון למקרה חרום. בכל זאת, הוא כבר לא בחור בן 16, 64 זה לא צחוק.

לסבתא שלי היה היום תור לרופא עיניים, אז לקחתי אותה במקומו. תוך כדי הוחלט לעשות לה הליך כירורגי ב2 העיניים [והרופא המטפל שלה חשב שאני בת 14. -.-] אז ישבתי איתה בערך כל היום בבית חולים אחר

ישראלה, חברה של אח שלי [זאת מהפוסט שאומר שהיא בכלל רוסיה] צריכה לעבור ניתוח ביום ראשון, משהו מסובך, רוב הסיכויים שיפתחו לה את כל החזה ויוציאו את הגידול. היא אחרי 2 ביופסיות וכמעט 4 חודשים מהרגע שהחליטו שזה לימפומה והמפגרים האלה עדיין לא מסוגלים להחליט איזה סוג לימפומה ומה הטיפול הנדרש.

אחרי שסיימתי עם סבתא, חזרתי הביתה, בדרך אמא אמרה שהיא בבית כי אומרים שכנראה אין לאבא כלום ושהיא מקווה שהוא ישתחרר בערב

נכנסתי הביתה, אמא בדרך החוצה

"לאן?"

"אבא נכנס לצינתור"

מה צינתור עכשיו? כולו כאבה לו הבטן....

לקחתי את הקלסר עם החומר למבחן, שכבר 3 ימים יש לי סיבות מספיק טובות לא להתחיל ללמוד אליו

ורצתי איתה לבית חולים

בדרך אח שלי ואחותי וישראלה הצטרפו

הצינתור עבר מהר, אין לו משהו שקשור ללב

אישפזו אותו בפנימית

אחותי צעקה עלי בטלפון למה אף אחד לא הודיע לה שאבא במיון. אמרתי לה "תשמעי, אני מהבוקר עם סבתא בבית חולים, אמא עם אבא במיון ואח שלי עם ישראלה בבית חולים שלישי. אני מצטערת, אבל אין לנו זמן לשיחות חולין בבית הזה!"

אז בואו נסכם- לחברה של אח שלי יש גידול נדיר ומורכב של לימפומה, לסבתא יש מחלה נדירה בעיניים ואבא מצליח להגיע למיון עם הרעלת קיבה ולעבור צינתור בלב. והם אמרו שהטחול הלא מחובר שלי זאת תופעה!!

אבל היי, לפחות קיבלתי 82 במבחן האחרון, אז אולי לא הכל אבוד

שלג.