אני יושבת לי עכשיו במרפסת בקופנגן, צופה לבריכה, ומעליי כבל חשמל במתח גבוה. 

יושבת ותוהה איך לעזאזל אתם יכולים לשבת בבית בארץ עכשיו ולפספס את כל זה. 

לא רע פה בכלל. בין ים לבריכה שותה איזה שייק, אולי עוד איזה מסאג׳, הפעם רק כתפיים, נגוון. והדבר היחידי שאני לא מבינה זה למה הקנדי מלפני יומיים חזר הביתה. היינו אמורים להתחתן ולעשות הרבה ילדים קנדים ביחד! להתכרבל בפוך מול האח כשבחוץ יורד שלג! זה לא פייר. כרגיל, גם בתאילנד, חסרה לי בעיקר אהבה

אבל אל תדאגו לי. מחר בטח יבוא אחד חדש. אולי נשוט יחד בגונדולות באיטליה או נקפוץ על קנגרויים באוסטרליה. יש לי ראש פתוח

תכלס, כפרות עליכם עם כל הכיפור הזה, תיק. 

בברכת שתשברו את הצום מהר וד״שה מתאילנד, 

שלג.