ישבתי בכיתה המלאה, מידי פעם המבט שלי נדד לחלון
תצעק כבר, נו, תצעק כבר ותכניס אותנו למרחב מוגן. נו, אני לא יכולה לסבול את הציפייה הזאת יותר
אבל הוא לא צעק
מידי פעם עבר אופנוע, וראית את האנשים זזים בחוסר נוחות. פעם אחת אמבולנס גרם לנו לעצור את הנשימה לעשירית השנייה
והחלון לא צעק
גם החלון של האוטובוס בדרך הביתה לא צעק עלי היום.
ניסיתי לדבר עם המתרגל שלי בשיאצו, להסביר לו מה עובר לי בתוך הלב
3 אנשים רצים בכביש
הלב מפסיק לפעום
האוטובוס עושה שריקה
הלב מפסיק לפעום
קוראים לזה חרדה.
אני מתביישת בזה, קצת. אני הייתי בשדרות חודשיים. והם שם כבר 12 שנה
אין לי זכות
אבל אזעקות נכנסות לי לחלום
וגם טילים
שתיתי חצי בקבוק רסקיו בשבוע האחרון
נראה לי שחוץ מהלחץ החיצוני, אני מתמודדת גם עם הרבה לחץ פנימי שאני לא מדברת עליו, וזה מחמיר את הבעיה.
ה"חברה הכי טובה שלי" עזבה אותי אחרי 16 שנות חברות, בצורה הכי פוגעת בעולם
בעבודה כבר לא נעים לעבוד עם אף אחד, כי אני מרגישה, למרות שלא אומרים לי בפנים, שאף אחד לא רוצה לעבוד איתי
הכל סוג של מתפורר
אני רואה איפה אני פועלת לא נכון
אבל אני כ"כ מבולבלת ולא יודעת מאיפה מתחילים
אני רק רוצה שישאירו אותי לבד עכשיו, אין לי מקום לאף אחד. לא רוצה שאף אחד ייכנס
ודווקא עכשיו הוא מבקש
תשאר בחוץ, אתה לא רואה שאני אסון מהלך על 2?
שלג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שלג.