בא לי לשים את הכל על hold.

לעצור רגע את התנועה. לחשוב שנייה, להבין, להפנים, לקלוט ואז לשחרר ולהמשיך האלה.

יש עוד כמה פריצות בדמות שלי שאני חייבת למלא ולסגור, כמה נק' שנוזל מהן החומר. חייבת להשלים איתן, להתפתח עוד טיפה ולהיות שלמה לחלוטין, רק ככה יהיה לי טוב לחלוטין.

אני נוסעת אחרי הצבא לסקוטלנד. זהו, אני שלמה עם ההחלטה לחלוטין עכשיו. יהיה לי טוב שם... מבחינת אנשים ומזג אויר ויחס. מקווה שילך מצויין, נראה לאן העולם יזרוק אותי, נזרום איתו. :] סקוטלנד תעשה לי טוב.

אני שונאת התחלות חדשות, כי אם הן לא מצויינות הן מבאסות אותי בטרוף. לא היו לי הרבה התחלות חדשות מושלמות בחיים וזה נוטה תמיד להוציא ממני את הצד האנטי שלי, את הצד שמוותר מהר. אין לי כוח להתאמץ, תתאמצו אתם אם נראה לכם שזה חשוב מספיק. הבעיה היא שאם אדם לא מכיר אותך הוא לא מבין שזה חשוב מספיק ואז אתה סתם מוותר על הזדמנות שיכולה להיות נדירה.

אני כבר מגיעה לנק' השבירה שלי. אני קרובה מס' צעדים ללכת ליער ולעשות ריקוד גשם. אני צריכה חורף, הקיץ הזה מחליש אותי, אני נעלמת.. חסר לי הריח, האוויר הקר, השקיעות המדהימות האלה- שתמיד מרפאות לי את הנשמה, הפוך החם שמרגיש לי מחבק, המרק של אמא, החלזונות, השלוליות, הבוץ, העצים בשלכת שמתרעננים לקראת השנה החדשה, החושך, ההרגשה של טיפות הגשם שנופלות לך על הראש, לחזור הביתה רטובה עד שד עצמותי, מעילים, סוודרים, שכבות, מגפיים [כמה כיף כשלא חם], צעיפים וכפפות וכובעים ומטריות ויו! אני יכולה להמשיך לעד.. אוהבת חורף בלי סוף- לנשום אוויר עמוק לריאות, שיטהר אותי מבפנים. ושלג וסקי ונטיפי קרח מהבתים ו.. ו...

אמרו שיהיה גשם השבוע. כמה מוזר זה גשם באמצע אוגוסט. היה לי גשם בטירונות שנה שעברה, באמצע אוגוסט, באמצע המדבר, באמצע היום, באמצע החיים, סתם ככה. היה אדיר.

אני לא צריכה שתלוו אותי הלאה.

שלג.