לא יודעת מה עובר עלי... באמת שלא. זה כבר נהיה מוגזם כל החלומות האלה...

לפני כמה חודשים חלמתי שאני משכיבה מארב, לפני חודש חלמתי שיש לי מחבלים בבסיס, לפני שבועיים חלמתי שיש הפגזה פתאומית מסוריה, בין היתר על עזריאלי והיום חלמתי חלום שעובר כל גבול באופן שבו הוא היה מפורט על הפיפס הכי קטן ואמיתי-

חלמתי שכל המחלקה שלי [לשעבר] ואני יוצאים למבצע צבאי בצפון.. כולנו צובעים את עצמנו בצבעי הסוואה, מחלקים פק"לים, מכניסים מחסניות ומתחילים ללכת. מפה לשם הגענו לשטח כינוס-כוחות ומסיבה לא ברורה ניסינו לאלתר חגורות לנשק משרוכי נעליים [?]. לא היינו המחלקה היחידה שם, היו שם גם צנחנים. פתאום נפל לי האסימון שיש מצב שדודי שם [איך אתה שם?! השתחררת כבר! כוסומו] וכנראה שלו עברה את אותה המחשבה בידיוק כי הוא התחיל לחפש אותי עד שמצאנו אחד את השני, הוא חייך חיוך גדול וחושש וחיבק אותי חיבוק חזק וניסה להבין למה שלחו לכאן את המחלקה שלי לעזאזל... לאט לאט הבנתי שבחלום אנחנו ביחד, לא ברור לי למה ואיך.

בעודנו מדברים פתחו עלינו באש מהבניין הסמוך וכל הצנחנים קיבלו הוראה להסתער. אנחנו קיבלנו הוראה להשאר מאחור ולחפות, אבל יצא לנו לירות לא פחות. אשכרה הרגשתי את האדרנלין זורם לי בדם, ראיתי אותי דורכת את הנשק ומעבירה לבודדת, באופן מושלם ומהיר, כמו שלימדו אותי, נכנסת למצב ירי. התפרסנו, המחפים, על השטח ואני הייתי עם עוד 3 אנשים. פתאום אני רואה מישהו נעמד לידי וזורק עלינו רימון... אני צורחת מלוא ראותי "רימווווווווווון", תופסת את שני החבר'ה שלידי במדים כדי שלא יכנסו לשוק ודופקת את הקפיצה של החיים הצידה בעוד הרימון מתפוצץ מאחוריי. אני זוכרת שנחתתי על המרפקים ואיך נקרעו לי המדים והמרפקים בדרך... אני זוכרת רסיסים שנכנסים לי לידיים, ממש זוכרת את הכאב, זה היה נוראי.

כמה דקות אחר כך הם סיימו "לנקות" את המבנה ואנחנו נכנסנו פנימה והתפצלנו בחדרים... החובש שלי בא אלי וחבש לי את הפצעים ואני נשכבתי שם בצד. אחרי כמה זמן התחלתי לרעוד בטרוף וחייל מהמחלקה של דודי עבר שם וראה אותי ורץ להזעיק אותו, הוא הגיע נסער, הרים אותי ואמר שאני רותחת מחום והתחיל לצעוק על החובש שעמד בצד ולא עשה כלום. ואז לקח אותי לחובש של המחלקה שלו, מפה לשם הקאתי דם והתעלפתי ודודי נכנס לפאניקה והזעיקו בשבילי מסוק. כשהמסוק הגיע הוא ביקש מהמ"פ שלו לעלות איתי והוא הסכים

והתעוררתי.

שלג.