"אם היו אומרים לך שנותרה לך רק שנה אחת לחיות, היית עושה את מה שאת עושה עכשיו? היית עושה אחרת?" היא שאלה ולגמה מהמיץ הסחוט שלה

"מה פאתום! נראה לך שהייתי ממשיכה ללמוד למבחנים שלא יתנו לי כלום בסופו של דבר?
הייתי קונה כרטיס טיסה לסין- בא לי לגור כמה זמן באיזה כפר נידח, בלי חשמל אם אפשר ועם שרותים בחצר, לא לדעת איזה יום היום או מה השעה עכשיו, לקום בבוקר עם הזריחות היפות ביותר בעולם, לעשות טאי צ'י עם זקן מלוכסן וללכת לעבוד בשדה אורז. 

הייתי מטפסת על הרים בניו זילנד, הרוח הקרה מאיימת לשרוט לי את הפנים והנשימה החמה בצעיף מחממת לי את האף, להגיע לפיק, לראות את הנוף הכי יפה שראיתי כל ימי חיי, לעצור את הנשימה ל3 שניות ופשוט להיות שם, באותו הרגע.

הייתי משתזפת באחד מהחופים הקסומים ביותר במרכז אמריקה, לידי מונח איזה קוקטייל קר, אולי דקירי תות עם מטרייה- כי קוקטייל בלי מטרייה זה כמו ים בלי שמש, מולי הגלים נשברים אל החוף והשמש שוקעת באלגנטיות מעוררת פליאה..
הייתי חווה את הכל, רואה את הכל, הייתי מנסה את הכל, טועמת מהכל, מרגישה מהכל, מריחה מהכל

הייתי רוצה לרוץ יחפה עם זברות באפריקה,
ללכת במדבר באמצע סופת חול,

לעמוד בחלונות האדומים,

לעשות סקי באוסטריה,

לאהוב....

בסוף הייתי חוזרת לכאן, מלאת חוויות ועם ניצוץ בעיניים והייתי כותבת על כל זה ספר" עצרתי כדי להסדיר את הנשימה

 "אז בעצם.." היא אמרה "איך את יודעת בוודאות שזאת לא השנה האחרונה בחייך?"

שלג.

שאין לי בכלל בעיות שיינה

אני פשוט גרה בחצי הלא נכון של כדור הארץ....

שלג.