לא יודעת מה עובר עלי... באמת שלא. זה כבר נהיה מוגזם כל החלומות האלה...

לפני כמה חודשים חלמתי שאני משכיבה מארב, לפני חודש חלמתי שיש לי מחבלים בבסיס, לפני שבועיים חלמתי שיש הפגזה פתאומית מסוריה, בין היתר על עזריאלי והיום חלמתי חלום שעובר כל גבול באופן שבו הוא היה מפורט על הפיפס הכי קטן ואמיתי-

חלמתי שכל המחלקה שלי [לשעבר] ואני יוצאים למבצע צבאי בצפון.. כולנו צובעים את עצמנו בצבעי הסוואה, מחלקים פק"לים, מכניסים מחסניות ומתחילים ללכת. מפה לשם הגענו לשטח כינוס-כוחות ומסיבה לא ברורה ניסינו לאלתר חגורות לנשק משרוכי נעליים [?]. לא היינו המחלקה היחידה שם, היו שם גם צנחנים. פתאום נפל לי האסימון שיש מצב שדודי שם [איך אתה שם?! השתחררת כבר! כוסומו] וכנראה שלו עברה את אותה המחשבה בידיוק כי הוא התחיל לחפש אותי עד שמצאנו אחד את השני, הוא חייך חיוך גדול וחושש וחיבק אותי חיבוק חזק וניסה להבין למה שלחו לכאן את המחלקה שלי לעזאזל... לאט לאט הבנתי שבחלום אנחנו ביחד, לא ברור לי למה ואיך.

בעודנו מדברים פתחו עלינו באש מהבניין הסמוך וכל הצנחנים קיבלו הוראה להסתער. אנחנו קיבלנו הוראה להשאר מאחור ולחפות, אבל יצא לנו לירות לא פחות. אשכרה הרגשתי את האדרנלין זורם לי בדם, ראיתי אותי דורכת את הנשק ומעבירה לבודדת, באופן מושלם ומהיר, כמו שלימדו אותי, נכנסת למצב ירי. התפרסנו, המחפים, על השטח ואני הייתי עם עוד 3 אנשים. פתאום אני רואה מישהו נעמד לידי וזורק עלינו רימון... אני צורחת מלוא ראותי "רימווווווווווון", תופסת את שני החבר'ה שלידי במדים כדי שלא יכנסו לשוק ודופקת את הקפיצה של החיים הצידה בעוד הרימון מתפוצץ מאחוריי. אני זוכרת שנחתתי על המרפקים ואיך נקרעו לי המדים והמרפקים בדרך... אני זוכרת רסיסים שנכנסים לי לידיים, ממש זוכרת את הכאב, זה היה נוראי.

כמה דקות אחר כך הם סיימו "לנקות" את המבנה ואנחנו נכנסנו פנימה והתפצלנו בחדרים... החובש שלי בא אלי וחבש לי את הפצעים ואני נשכבתי שם בצד. אחרי כמה זמן התחלתי לרעוד בטרוף וחייל מהמחלקה של דודי עבר שם וראה אותי ורץ להזעיק אותו, הוא הגיע נסער, הרים אותי ואמר שאני רותחת מחום והתחיל לצעוק על החובש שעמד בצד ולא עשה כלום. ואז לקח אותי לחובש של המחלקה שלו, מפה לשם הקאתי דם והתעלפתי ודודי נכנס לפאניקה והזעיקו בשבילי מסוק. כשהמסוק הגיע הוא ביקש מהמ"פ שלו לעלות איתי והוא הסכים

והתעוררתי.

שלג.

Nobody knows it but you've got a secret smile
And you use it only for me
Nobody knows it but you've got a secret smile
And you use it only for me

So use it and prove it
Remove this whirling sadness
I'm losing, I'm bluesing
But you can save me from madness

Nobody knows it but you've got a secret smile
And you use it only for me
Nobody knows it but you've got a secret smile
And you use it only for me

So save me I'm waiting
I'm needing, hear me pleading
And soothe me, improve me
I'm grieving, I'm barely believing now, now

When you are flying around and around the world
And I'm lying alonely
I know there's something sacred and free reserved
And received by me only
[semisonic]

הייתי אתמול בהופעה של להקות צעירות. היה קשוח רצח, באמת. חח לא הייתי בדבר כזה מאז גיל 15-16 נראה לי, מאז שהייתי קשוחה רצח בעצמי.

חבורה של ילדים בעלי שער ארוך שצעירות בעיניים, רובם עוד לא עברו את הגיל שבו לא נכנסים לכלא על שידול,  לבושי שחור. דווקא הייתה מוזיקה ממש טובה [לפרקים].

חוויה משהו.

שלג.

i'll do to you things you don't want me to do, but you will enjoy every minute of it.

שלג.

מדמיינת כל לילה איך מרגיש המגע שלך, מנסה לא לשכוח איך נראה החיוך הזדוני הזה, מה אתה אמרת ומה אני עניתי. כבר כמעט שאפשר לשכוח, כבר כמעט שאפשר רק לדמיין, לחשוב שלא היה באמת והזכרון בוגד בי.

כל שיחה איתך הייתה עולם ומלואו, ואותו הערב, הבלתי נשכח... אני מתגעגעת. אתה יכול להגיד עד מחר שאתה לא יודע להתגעגע, אתה יכול לשגע אותי עם המחשבה שתשכח אותי, עם המחשבה שרק אני חושבת עליך כל הזמן, שרק אני רוצה עוד רגע אחד קטן, שרק אני פסיכופתית. ואני יודעת, אני מכירה אותך, למרות שאתה מאמין שלא- אני מכירה, בטח עשית את זה בכוונה, אתה בטח נהנה שאני כמהה ומתגעגעת, כמו שאמרת- אתה לא מניח לאנשים לעולם; במחשבה, בהרגשה, בגעגוע, בנוסטלגיה, בהוויה- אתה תמיד שם, אתה ניזון מזה, מהעוצמה שלך, מהמחשבות הקטנות של האנשים.. אי שם אתה ניזון מזה. אבל אני בחרתי את זה בעצמי, להתגעגע, לרצות, למרר על חסרונך... כנראה שאני באמת דרמה קווין, כנראה שצדקת.

במקום מסויים בתוכי אני נהנת מזה, מהדמיון, הזכרון. אני נהנת ללכת לישון ולחשוב עליך, לשמוע אותם אומרים את שמך בתוך ראשי, כמו צוהלים. כנראה שאני נהנת כל-כך שגם קראתי את הבלוג שלי מהתחלה, לא סיימתי, בכל זאת- יש שם כמה שנים. התבגרת לי מול העיניים, איך אפשר להתעלם מדבר כזה?

"ספאנקי רק של ספי"  אמרת לי בתמימות, "רק של ספי!".

וכל שיר מטומטם צועק אותך החוצה, אם זה HIM או לונדון או פאקינג סינרגיה. אתה בכל מקום, רודף אותי, עוטף אותי, מנשק..

"כל מי שיצאתי איתה איי פעם נהייתה פסיכית בשלב מסויים" אמרת ספק-בגאווה ספק-בכשלון.  והנה, תראה אותי- אני משתגעת, "מזל טוב, זה מגיע בגיל מסויים". אתה בטח מרוצה עכשיו, כי ניצחת. שומע? ניצחת אותי. אני עוד אחת ברשימה שלך, עוד קורבן, נקבה מזוכיסטית.

אדמיין שאתה יושב אי שם על כסא באיזה קפה-אינטרנט, קורא את המילים האלה ואומר לעצמך את מה שהייתי רוצה שתגיד לי רק פעם אחת ודי, אפילו בחצי-לחישה, כדי שאדע ואוכל להמשיך הלאה.

מגלומן

"באמת נהיית יפה יותר משיכולתי לדמיין" אפעם לא תבין את החיוך

הוא לא רוצה לפגוע בי.

ניסית לגונן, אני לא מרגישה שעזבת אותי... אני סתם נהנת לפגוע בעצמי.

"את יכולה להפתיע בקנדה, יהיה לי אחוזה ופסנתר ואני צריך מישהו שינגן לי"

אבל מה כל זה אומר? כל הזמן שתי משמעויות. מצד אחד אל תבואי מצד אחד כן. מצד אחד מרגיש מהצד השני לא רוצה להפגע. לא יודעת אם מתכוון או מאמין. מפחדת מהמבט שלך בונקובר, עטוף במעיל וצעיף, ואם תחשוב שאני משוגעת?

הוא בטח לא מאמין שאי פעם אבוא

אולי צדקת.

זה היה החודש הכי מלא בחיים שלי. חבל שאתה לא אוהב תודות

פרח שלך.