זו מלחמה שקטה

אני שוכבת עם הלפטופ במיטת הבית חולים הזו

יש ריח לא טוב באוויר, אבל אני לא יודעת מאין נובע, אולי מהחדשה שהגיע הלילה לחדר.

יש לי פה יותר מידי זמן פנוי להתעסק ביותר מידי דברים לא חשובים

אין תוכניות להמשך מצבי, כי אין מה לעשות בו, רק לחכות שתצא.

הוא שלח הודעה יפה בלילה, שראיתי בבוקר. 

וחייכתי.

בא לי לצאת מפה רק כדי לעטוף אותו ולדעת שהוא שומר על השיגרה שלו. ולא נגרר להתעסקות בי

למרות שרמז את זה. 

תהייתי אם לריב איתו בכוח רק כדי שיכעס ולא יבוא, ויעשה הכול אחרת

אבל זה לא בריא, לא לו ולא לי.

נקווה שישחררו מתישהו, כי אני סתם פה

ועד אז, נקווה שהוא אוהב אותי כמו שאני אותו.