זה נראה לי קצת לגיטימי. שאני חייבת משהו שיחזיק אותי.
קצת פחות לגיטימי כשאני מנסה למצוא אחד כזה בכוח.
אנשים זרים.
נעים לי לחשוב שיש לזה סוף מוגדר.
שאם זה לא יעבור לבד, אני אגמור את זה.
אז אין מה לדאוג.
להעביר ימים בסתמיות זאת המומחיות החדשה שלי.
לא זוכרת מה זה להרגיש רעב.
אולי זה טוב אולי זה לא
אבל חגורות זה חרא.
לפחות הגעתי למסקנה שאני צריכה להרחיק את זה מהמחשבות שלי
כי זה נכון זה לא עושה לי טוב
הייתי חייבת לחזור לזה שוב. אחרי יותר משבע שנים
באותה שניה של התרחשות באמת לא הייתה אופציה אחרת
חשבתי שאני אכעס על עצמי אחרי זה
אבל לא
אין מקום לכעס הזה
אני עושה כל מה שאני יודעת
לא מכירה דרך אחרת שעובדת באותה צורה
הייתי חייבת פיתרון מהיר
חותך
לא יוצאת יותר בהצהרות
הן מתגלות אחרי זה כשקריות וזה גורם לי לאבד את האמונה בעצמי.
אז לא עברתי את זה
אין לי מושג אם אעבור את זה
אני לא מרגישה טוב יותר
ואפילו לא פחות גרוע
יכול להיות שאעשה את זה שוב
רוב הסיכויים שכן, אפילו
אז מה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
