התנשקנו, ולא יכולתי לעצור את זה.
הלוואי והייתי יכולה להראות שאני יותר חזקה מזה, אבל לא יכולתי.
נפגעתי ממנו, אבל באותו הזמן מאוהבת בו, וכשהוא נישק אותי פשוט המשכתי.
והוא לא הראה שום סימנים להפסיק להתנשק, ואני לא יכולתי להיות זאת שמפסיקה,
לא יכולתי לחשוב על השנייה שאני אפסיק את הנשיקה. רציתי להמשיך, ולהמשיך, ולהמשיך.
והמשכנו מנשיקות להשכב אחד על השני על המיטה ולהתנשק עוד ועוד ועוד.
וכשהוא התחיל ללכת טיפה יותר רחוק, חזרו אליי כל הכעסים וכל השנאה וקמתי מהמיטה.
"מה קרה?" הוא שאל מבולבל
"נראה לך שאני הולכת לעבור את זה כאילו שום דבר לא קרה? לא נראה לך שאנחנו צריכים לדבר על זה עוד קצת? לא נראה לך שאנחנו צריכים קצת זמן לפני שאנחנו ממשיכים הלאה??" עניתי לו, הלב שלי פעם חזק מאוד ולא יכולתי כמעט לעצור את עצמי מלחזור אליו,
"אני לא אומר שאת צריכה להעמיד פנים כאילו שום דבר לא קרה, אבל אנחנו יכולים להמשיך לדבר על זה גם כשאנחנו חברים, אני אוהב אותך ואני בחיים בחיים לא יעשה כזה דבר טיפשי! אף פעם!" הוא אמר
"עדיין, אני חושבת שאנחנו צריכים להיות קצת זמן פרודים" אמרתי לו בשקט
"ל...לא! מספיק לא היה לי אותך בזמן שסגרתי שבתות, ועכשיו כשנתנו לי קצת ג'ימלים אנחנו לא נהיה ביחד, אין לי מה לעשות בלעדייך אמרתי לך כבר אני אוהב אותך!" והוא ניסה להתקרב שוב
"אבל למה היית צריך לעשות את זה? אה?" התחלתי לבכות שוב, שנאתי את העובדה שזה לא חלום, כל הסיוט הזה
"אמרתי לך שאני מצטער ואני לא יודע מה חשבתי באותו הזמן! אני אוהב אותך ואני חושב שאנחנו צריכים לנסות לחזור להיות ביחד! באמת!" הוא הסביר את עצמו
"אני גם רוצה שנהיה ביחד, גם אני אוהבת אותך ואתה יודע את זה אבל מה שעשית...למה?" עניתי לו בוכה
"די...את לא צריכה לבכות, את צריכה להבין שגם אני עושה טעיות בחיים שלי, גם אני לא מושלם ואני גם צריך להפנים שבזמן שאנחנו בקשר אולי גם משהו יקרה לי איתך, וזה לא שאני בטוח שזה יקרה, אני פשוט לא שולל את האפשרות" הוא ניסה לגרום לי להרגיש יותר טוב אבל זה רק הכעיס אותי יותר
"אז אתה אומר שהיית אמור לבגוד בי באיזה שהוא שלב? אתה אומר לי שגם אני צריכה לבגוד בך באיזה שהוא שלב??" צעקתי
"אמרתי שזה יכול לקרות, שזה לא בטוח יקרה אבל שלא צריך לשלולל את האפשרות שזה יקרה!" הוא ניסה להסביר את עצמו יותר טוב "וחוץ מזה את כבר בגדת בי, עם מישהו אחר, וכמובן שזה לא משתווה למה שאני עשיתי, אבל עדיין אני יודע שהכל לא מושלם!"
"אז אתה אומר שידעת שאני הולכת לבגוד בך עם אלמוג? זה מה שאתה אומר? ואם אתה כל כך בטוח שאני זאת שגרמתי ל"אפשרות של הבגידה" או איך שאתה לא קורא לזה אז רק שתגע שבכלל לא ידעתי שזה היה הוא היתי בטוחה שזה אתה, טוב??" צעקתי עליו, ולא הבנתי כמה חמור מה שאמרתי כרגע, היה
"אני אומר לך שאני לא שולל את האפשרות שאת אולי תבגדי בי, ונכון אולי לא מתוך רצון ואולי אלמוג ואת" הוא עצר, קם התרחק ממני, התיישב על המיטה ושאל "את ואלמוג? בגדת בי עם החבר הכי טוב שלי?"
"לא, תקשיב זה לא מה שאתה חושב" ניסיתי להסביר את עצמי, עכשיו אני הלא בסדר פה
"זה לא מה שאני חושב?" הוא היה רגוע מאוד, מה שהפחיד אותי "ואמרת שחשבת שהוא זה אני זתאומרת שהוא ידע שהוא איתך?"
"כן, אבל זה לא משנה, מה שמשנה עכשיו זה" לא הפסקתי לסיים את המשפט הוא תפס אותי ושאל אותי
"מתי זה קרה?? מתי התנשקתם???" הוא ניער אותי
"לא יודעת, מתישהו כשהשתכרנו, לא יודעת אני לא זוכרת אני יודעת שהוא אמר משהו כמו על המסיבה...נו...אה המסיבת אקסטזי, אבל מה זה משנה רגב? אנחנו מדברים עכשיו על משהו אחר! ותעזוב אותי כבר!" אמרתי לו
הוא נישק אותי, ושוב לא יכולתי להפסיק, כמה שאני אוהבת אותו.
הוא חיבר אותי ולחש לי "אני הולך לדבר עם אלמוג" ויצא מהחדר
ידעתי שזה לא הולך לשום מקום טוב, שמתי נעליים ויצאתי החוצה, בלי לחשוב פעמיים רצתי אחרי רגב ניסיתי לתפוס אותו לפני שהוא נכנס למכונית שלו, ולא הצלחתי, התקשרתי לאלמוג ותוך כדי הלם וחוסר ידיעה על מה קורה אמרתי לו שרגב בדרך לבית שלו, והוא יודע על מה שקרה בינינו. ואמרתי לו שיבוא לאסוף אותי, לפני שרגב מגיע אליו.
הוא אמר שהוא כבר יוצא, ושאני יהיה מוכנה.
כשהוא בא, נכנסנו מהר למכונית ונסענו לבית שלו בחזרה, כשהענו לבית שלו המכונית של רגב הייתה בחוץ ורגב לא היה בתוך המכונית
יצאנו מהר החוצה וצעקנו לרגב, והוא לא ענה
"הוא בטח בתוך הבית" אלמוג אמר "בואי נכנס"
ונכנסנו פנימה.
הוא ישב לו בסלון, ורצתי אליו
"מה אתה חושב שאתה עושה פה, אה?" שאלתי אותו
לא היה לו שום הבעה על הפנים, הוא בעיקר נראה מבולבל ועצוב, "אני אוהב אותך את יודעת" הוא אמר לי
"אני יודעת" אמרתי והתיישבתי לידו, לא מבינה מה הולך לקרות
"אני מצטער, רק עכשיו אני מבין איך זה כשבוגדים בך" הוא אמר לי
"תקשיב, באמת שלא התכוונתי...זה גם לא יצא ממש טוב ובכלל אני נורא מצטערת" ניסיתי להתסכל עליו אבל לא יכולתי
"איך יכולת?" הוא שאל פתאום
"אני אמרתי לך, אני מצטערת זה לא קרה בכוונה, באמת שלא" ניסיתי להגיד לו
"ידעתי" הוא פלט "ידעתי שזה לא היה רעיון טוב,"
"מה לא היה רעיון טוב?" שאלתי, מבולבלת לגמריי
"להיות איתך, לצאת איתך, להכיר אותך" הוא ענה לי והסתכל לי בעיינים
"מה? למה אתה מתכוון? רגב אתה רציני?" פתאום הכל התהפך, פתאום אני זאת שצריכה להתנצל, הוא זה שצריך לבכות וכל מה שקרה התהפך
"בחיים לא הייתי יותר רציני מזה," הוא ענה לי ולפני שהוא הספיק לענות יצאתי מהבית של אלמוג, בלי לדעת לאן ללכת, או מה לעשות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
