השעמום שלך מביא אותך לעשות דברי שאף פעם לא חשבת לעשות אותם,

ואחרי שכן עשית אולי הם לא היו שווים את כל המאמץ.

אולי הם לא היו שווים את כל המחשבות של אחרי.

וכל הבאלגן הזה שרץ לך בראש,

הוא הרי ממש לא שווה את סחיטת הרגשות הזו של אחרי.

ואחרי כאילו כלום לא השתנה ורק יצאת טמבל.

ואחרי הכל אלה הם החיים שלך ולא של כל האחרים שאתה רץ לספר להם.

ואתה עדיין חושב...

זה היה שווה את כל זה?..

ופעם אתה עונה בכן ופעם בלא.

ובתוך תוכך אתה יודע שאין לך מושג...

לאן כל השעמום הזה מוביל.......

הקיץ הוא אותו קיץ, וקר.

איכשהוא שכשאשב לכתוב על זה יהיה כבר מאוחר.

אצטרך את הדף שיימחה את הדמעה החמה.

את הקיץ הזה לא אשכח ויהי מה.

והשירים הכי יפים יוצאים מהמגירות,

רק ברגעים שבאות הדמעות.

והחלומות אינם חוזרים ולו לרגע אחד.

רק בראש רץ לו הסיפור של הקיץ שעבר.

רק חיפשתי את עצמי קצת לא התכוונתי באמת,

לשבת ולכתוב את שקרה, ושתקרא... את כל המילים הקרות,

שאמרו לך את שאני כבר לא.

לא איתך,

לא ילדה.

ותודה,

באמת תודה על מה שעברתי איתך.

כי את הקיץ לא אשכח.

נכנסתי לבלוג אחרי כמה שנים טובות שלא הייתי פה...

מה השתנה?...

המיקום שלי בחיים, אך המחשבות וההרגשות לא.

גדלתי בכמה שנים טובות, אך עדיין לא מצאתי את עצמי.

המחשבות שהיום אז נעלמו בחלקן, אך עדיין יש לי הרבה מחשבות.

לא עשיתי שטויות, עכשיו אני עושה אותן ובגדול, אך לפחות למדתי לאכול ולעכל אותן.

המח עדיין רץ והדברים מתגלגלים אך עדיין אני מסתכלת על הכל כאילו שאני לא בסרט שקוראים לו החיים שלי.

אני לא מבינה הרבה אבל מנסה להתרגל ולרצות להבין יותר.

החוקים אותם חוקים במגרש אבל המגרש עכשיו הוא לא נמצא ביסודי בתיכון או איפהשהוא באוויר, אלא בחיים שלי

אגב הוא עדיין הוא [=