לא הייתי פה מאז הקיץ! נחמד להיזכר שיש לי פינה קטנה באינטרנט. זה נעשה מוזר לכתוב בצורה אנונימית מאז שיש פייסבוק.
ברגע זה המלחמה הכי גדולה שלי בחיים היא מול אריזת עוגיות. כמעט שנכנעתי, אבל עכשיו זה נראה כאילו שאני מנצחת. כבר כמעט סיימתי את ה-Bulletproof Coffee הראשון שלי בחיים, ונראה שהוא עושה את העבודה.
אני פשוט מנסה לחזור להיות פליאו, ומי שלא שינה את התזונה שלו בצורה קיצונית לא יודע כמה שזה קשה. אני כבר שלוש שנים בערך נמצאת על הגבול, יש תקופות שבהן אני לגמרי שם ומרגישה טוב כמו אריה, ויש תקופות שבהן אני מתירה כל רסן ואוכלת שטויות ואז בוכה שכואבת לי הבטן.
אני חושבת הרבה על תזונה, ונראה לי גם שזאת מילת המפתח של התקופה שלנו.
יוצא לי לקרוא הרבה על תזונות שונות ומשונות, ונראה כאילו שהחוט שמקשר בין סוגי תזונות שונים (שיכולים להיות כמעט מנוגדים אחד לשני, כמו פליאו וטבעונות) זה רצון לחזור לדברים בסיסיים. זה סוג של מרד נגד רעלים שמאכילים אותנו במשך שנים, שבא לידי ביטוי באוכל. בעצם הדור שלנו הוא כמו מתבגרת שמרעיבה את עצמה כדי למרוד בהורים. זה כמו שפייסבוק הפך עם הזמן למתחרה רצינית מול כלי תקשורת שהם לכאורה אובייקטיבים, או שאנשים מעדיפים לקנות במקומות קטנים מאשר ברשתות הגדולות. זה בעיקר רצון לקחת שליטה מחדש על החיים שלנו.
עכשיו כמה דברים על פליאו. העקרונות המנחים הם בעיקר:
- לאכול בעיקר בשר וירקות, ביצים, אגוזים ומוצרי חלב איכותיים ושמנים (כלומר, לא קוטג' 1% של תנובה אלא יוגורט טוב וכו'). העניין של מוצרי החלב קצת שנוי במחלוקת, ותלוי ברגישות אישית.

- להימנע מפחמימות\ סוכרים\ דגנים. כלומר מאפים, מתוקים, שמנים תעשייתיים, אוכל שלא באמת יודעים ממה הוא עשוי.
- להקפיד על בשר טוב. לא לקנות מעפן מ"אדום אדום" או דומיהם, להקפיד על בשר שאת יודעת מאיפה הוא הגיע. פחות עוף ויותר בקר וכבש, עדיף כזה שהוזן בעשב (Grass-Fed) ולא בדגנים (קשה למצוא בשר כזה בארץ), גם כי זה יותר בריא וטעים וגם כי זה מעיד על אופן הגידול שלו (כלומר החיה רעתה באחו והסתובבה קצת, ולא הייתה תקועה בצפיפות בכלוב).

- לעשות ספורט, להיות אקטיבית. לאתגר את עצמך פיזית ומנטלית. לא להיות תקועה כל היום בבית על הספה או מול המחשב, ללכת במקום ליסוע, להתעמל בקביעות, לא לפחד להרים דברים כבדים בעבודה (כמובן בהתאם להרגשה, לא צריך לשבור את הגב).
- לא להיות פוץ. חבל שהרבה פליאוליטים ברשת שוכחים מזה. לא להיות הטיפוס הזה שמטיף לאחרים ומתנשא עליהם בגלל שהם אוכלים סנדביץ'. אפשר לדבר על זה, אבל לא להיכנס לאחרים לצלחת.
- לצחוק הרבה, להיות חברותית, לא לבודד את עצמך.
- גורואים ברשת הם לא אלוהים! להקשיב לגוף, לאכול מה שאת אוהבת, להימנע ממה שעושה לך כאב בטן גם אם מישהו בפייסבוק כתב שזה בריא. נכון שכולם עפים על המתכון של לחמניות מטחינה כשרות-פליאו, אבל אם זה לא באמת לטעמך, אין סיבה שתאכלי את זה סתם.
- זה לא נורא למעוד מדי פעם.

אני רוצה לדבר על המעידות. אני חושבת שלהיות 100% בתזונה מסוימת זה משהו שהופך אותך לאדם די מעצבן. הייתה שנה שבה הייתי כמעט לגמרי פליאו וזה הרגיש מדהים בגוף, אבל התחלתי להרגיש שאני הופכת לאט לאט לבחורה עם הפרעת אכילה. זה אומר שכל הזמן חשבתי על אוכל ותכננתי מה אני אוכל מחר, במקום פשוט להכין סנדביץ' ללימודים, או להכין לי סלט למחר כל ערב אם אני עובדת בבוקר למחרת, ואז הוא כבר נהייה קצת מבאס לקראת הפסקת הצהריים.
וחוץ מזה, יש עניין של ארוחות משפחתיות. אם מכינים לי אוכל, אני לא אסרב לו רק כי החלטתי להתחיל באיזו דיאטה מוזרה. אני לא רוצה להפיל על אמא שלי, שבארוחות שישי צריכה להכין אלטרנטיבה צמחונית לחברות של האחים החורגים שלי, את העובדה שאני לא אוכלת פחמימות וסוכרים. אני לא רוצה להפסיק לאכול מאפים ותבשילים שאמא של רוני מכינה בעיקר כי זה טעים אבל גם כי זה לא מנומס. מה גם, שהדרך לליבה של החמות עוברת דרך הקיבה שלך - ככל שאת אוכלת יותר, ככה היא יותר אוהבת אותך. 
ודבר אחרון - אני לא רוצה להתחיל לפחד מאוכל. לא רוצה לשכנע את עצמי שלחמניה תמימה היא רעל. אז כן, אם אין משהו אחר לאכול, אני אוכל סנדביץ' כי זה לא יהרוג אותי וזה עדיף על להסתובב עם קופסאות אוכל בתיק כל הזמן.
המטרה שלי היא להיות 90% פליאו. לאכול אוכל אמיתי כשאני רעבה, לא לנשנש שטויות בעבודה רק כדי להעביר את הזמן (אני עובדת בקונדיטוריה, באופן אירוני), לא להיכנע לתאוות של הרגע או לקנות משהו מתוק רק כי זה ליד הקופה בסופר או כי היה לי יום קשה. לשמור על כושר, משמעת עצמית ושמחת חיים.

אז לשנה הבאה בהוואי
שנהיה לשרימפ (זה פליאו) ולא לרוגלך
שבת שלום!