Letters From Felix
It is your mind that creates this world |
| 8/2008
סוגר מעגלים
כבר כמה שבועות שהתיאור המתאים ביותר למה שאני מרגיש יהיה:
אני יושב על האסלה, בגופיה אפורה ומכנסיים מופשלים, ויד שעירה מכוונת לראש שלי אקדח.
ביום שהשתחררתי, לפני כמה ימים, על אזרחי עם קיטבג צה"לי מלא במדים שנמאס לי ללבוש וגרביים שנקרעו מרוב חוסר מעש, עברתי ליד תחנת אוטובוס מול עזריאלי.
נער נמוך על מדים הביט בי כשעברתי מולו וחייך, המשכתי ללכת והגנבתי עוד מבט לעברו.
"דניאל?" עצרתי. זה היה המפקד שלי מהטירונות. ישבתי איתו עד שהאוטובוס שלו בא, מדברים עלי ועליו ושוברים דיסטנס.
"לאן נעלם המבטא שלך?" הוא קלט ושאל. שכחתי שבטירונות הייתי אמריקאי שבקושי הוציא מילה בעברית.
נפרדנו לשלום כשהאוטובוס שלו עצר בתחנה ואני המשכתי לכיוון תל השומר.
אני מרגיש רק כשאני מסטול. אני כבר לא מתגעגע, אפילו שישבתי בבית קפה שמתחת לבניין שלה שלשום. אני לא אגיד שאין לאנשים פה מה לחדש לי, כי זה יהיה שקר. היא מחדשת לי בכל נשימה שהיא לוקחת ליידי. אבל זה מרגיש כמו סוף. עזבתי את ארה"ב מכמה סיבות, כולן הושלמו מבחינתי.
הבלוג הזה נפתח כשעזבתי לחו"ל בפעם הראשונה כדי לשמור על קשר עם החברים מהארץ. הוא העניק לי כמה חברים מדהימים ובזכותו מצאתי אהבה שנמשכה כמעט שנתיים. אז חשבתי שמגיע לו אקורד סיום שכזה. לא?
לאנשים פה יכאב כשאעזוב, אבל כמו שחבר טוב אמר לי לא מזמן "הפעם זה לא יפחיד אותי כמו שזה הפחיד אותי בפעם הראשונה. הפעם זה יהיה צפוי. אנחנו מתבגרים. ואתה התחלת את החיים האמיתיים שלך בגיל 17 כשעזבת את הבית. אולי הגיע הזמן שלך לחזור."
אז זה האקרוד סיום שלי פה. עוד מעט הנייר גלגול שלי יגמר, אני אתפקח מכל מה שנכנס אלי ואעזוב. אני יושב בחדר שבניתי במו ידיי באבן יהודה, בחדר שהשקעתי בו לא מעט ועברתי בו המון, כותב ופוחד להפסיק, כי אני יודע שלמרות הכל גם אני אתגעגע.
אני חוזר לארה"ב בתקווה למצוא שם בית שלא היה לי כבר שנים, אם בכלל.
ואולי יום אחד נורה ג'ונס תכתוב גם עלי שיר.
(זה השיר שהתנגן בלופים בזמן שכתבתי את הפוסט האחרון שלי)
applying moisturizer in the microwave window
for the tenth time, she should've called me an hour ago
would she be here with flowers if i lived in arizona?
they say there's no love left in the big cities, it's kinda true
i guess you'll find me coming soon to a small town near you
i'll sell my guitar so i can buy myself a tractor
fuck this, this can't be my life
i moisturized ten times tonight
why can't i sit down and write,
bring this question to light?
do you want a lover, or do you want a life?
one hand or the other, the butter or the bread knife?
do you choose winter, spring, summer, or fall?
it's driving me crazy that i can't have it all
if these walls could talk, they'd probably cry out for mercy
'til i'm outlined in chalk, i'll be romantically thirsty
so i drink and drink from the proverbial time sink
fuck this, this can't be my life
tears flowing in full force tonight
why can't i sit down and write,
bring this question to light?
do we hold the future, or does it come in peace?
and if it's in my hands, are you sure it should be in brittle hands like these?
life, love, and the pursuit of all the things they promised me
can i have all of the above? are the best things in life truly free?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
