בזמן שגלעד היה בשבי-
סיימתי קורס מד"צים, הייתה מלחמה, התחלתי תיכון, עזבתי את התנועה, עשיתי פירסינג, הייתי בצו ראשון, הייתה לי זכות הצבעה בבחירות לראשות העירייה, הייתה שביתה של שלושה חודשים, התאהבתי, שכבתי עם מישהו בפעם הראשונה, נשבר לי הלב, התחלתי ללמוד נהיגה, עבדתי מאד קשה, טסתי לחו"ל, הייתי בקשר של שלוש שנים, קיבלתי רישיון, הצבעתי בבחירות לממשלה (אלו שבחרתי כמובן באופוזיציה), ניגשתי לפסיכומטרי, סיימתי תיכון בהצטיינות, התגייסתי, קיבלתי את אות מצטיינת נשיא המדינה ביום העצמאות האחרון, קיבלתי מצטיינת יחידתית, נשארתי בקבע של חודש, התחלתי ללמוד לפסיכומטרי שוב, השתחררתי, ניגשתי לפסיכומטרי, אני מחפשת עבודה.
במהלך חמש השנים האחרונות צחקתי, בכיתי, אהבתי, נשברתי, למדתי, ידעתי, כעסתי, חייכתי, רבתי, השלמתי, הבנתי, התבוננתי, נשמתי, אכלתי, שתיתי, עישנתי, ישנתי, התקלחתי. אף אחד לא יוכל להחזיר אותן לגלעד. אני רק מקווה שהתקשורת תעזוב אותו ואת המשפחה האומללה שלו בשקט ושכולם ירדו לו מהגב. מגיעה לו שלווה.
יש לי הרבה ביקורת. הרבה. אבל היא לא רלוונטית יותר.
ברוך שובך גלעד. התגעגענו.