מי שאמר לכם שטירונות זו התקופה הכי יפה בחיים
שיקר.
זה לא שאני סובלת או משו
אוקיי... סבלתי בשבוע הראשון.
אבל זה רק בגלל שהוא עבר הכי לאט בעולם
השבוע השני כבר עבר יותר מהר והמצב השתפר
אבל אני פשוט לא מדמיינת את השנתיים הקרובות ככה
אני פאקינג הולכת לתת את החיים שלי לצבא בשנתיים הקרובות
ממש לתת את החיים.
מיותר לציין שבמשך השבוע אין לי חיים
ואז את ה36 שעות שיש לי בבית אני צריכה לנצל עד הסוף
גם אם זה אומר להחזיק את העפעפיים שלי פתוחות עם פינצטה כדי לא להרדם [וזה מה שאני עושה]
רק כדי להספיק לראות את כולם ולהיות עם כולם
וכל דבר שאני יכולה לעשות אני חושבת פעמיים אם לעשות או לא כדי לא לבזבז אף שניה בסופ"ש למרות שהדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה לישון ולא לקום
אני מקווה שזה סתם שביזות של טירונות ושבסדיר יהיה יותר טוב
אבל אם זה הולך להמשך ככה אני פשוט אתמוטט
גם פיזית- מעייפות, וגם נפשית....
[שבוע שעבר חזרתי עם 39 חום וישנתי 15 שעות רצוף
הצבא דופק הזה לי כל מערכת בגוף]
14.1
שלא תחשבו לרגע ששכחתי
אפילו צבא לא מסוגל להשכיח ממני את התאריך הזה
חשבתי עליהם
חשבתי עליך
עברו שנתיים
ואני עדיין כלכך אוהבת
<3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
