אני יודעת לכתוב,
אפילו די יפה. כתיבה זורמת,פיקנטית,שנונה לפעמים.
יש לי אוצר מילים לא רע ... ובכל זאת,
אני ניגשת לכתוב פה,ה-מקום למימוש כל כשרונות ההבעה הוירטואלים שלי ו...
כלום.
לא מצליחה להסביר את מערבולת המחשבות שמציפה אותי לאחרונה
אני חושבת הרבה על העתיד,על המקום שלי בעולם,על זוגיות ..
אוף,אין טעם במילים שאני כותבת פה.
המקום הזה לא מהווה מפלט אמיתי,לא מצליחה להתבטא כמו שצריך.
אחרי כמה דקות:
בסדר,מתחשק לי לכתוב.
היום ישבתי חברי הטוב ביותר לארוחת בוקר ושאלתי אותו אם הוא מאושר.
הוא חשב כמה רגעים וענה - כן.
מה זאת אומרת כן? מאושר? אתה מאושר?!
כן,אני מאושר..מה הבעיה
לא..אתה פשוט אומר את זה בכזו קלות,כאילו להיות מאושר זה עניין של מה בכך. אושר,זה דבר שצריך להשיג .. זה משהו נכסף שחותרים אליו כל הזמן..ולמה אתה מאושר? איזה סיבות בכלל יש לך לאושר הזה?
יש לי משפחה נפלאה וחברים נפלאים , אני עושה את מה שאני אוהב... מאושר. את לא מאושרת?
לא!! ..אושר בשבילי זה דבר נדיר,אני לא מאושרת. אני חוויתי רגעי אושר חולפים וקצרים.
יכול שחלק מזה היא העובדה שאין לך זוגיות?
לא...כן...אולי חלק מזה. כן.
איזה סיבות יש לך לא להיות מאושרת?
איזה סיבות יש לי להיות מאושרת?
והשיחה הזו מייצגת באיזשהו אופן את ההבדלים בהשקפות עולם של שנינו,
איך אנחנו כל כך שונים...וכמה שהגישה שלי הרבה פחות בריאה , וכיפית.
חוץ מזה,
התחלתי לקרוא היום את 'ימי שלישי עם מורי',
והוא כבר מוצא חן בעיניי. למי שלא יודע,מספר על מרצה לשעבר של המספר,שמגלה שהוא גוסס,ופשוט מעביר לתלמידו לשעבר שיעורים על החיים,רגע לפני המוות.
טוב,תמה סבלנותי.
אני אלך ללמוד לתולדות התיאטרון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Her Majesty.