לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2006    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2006

מנה חמה תאילנדית


קצת כמו כמה מאחיה הידועים יותר, הפיצה, התירס על קלח או הפופקורן, המנה החמה התאילנדית שייכת אצלי לקטגוריית המזון שאני לא יכול לדמיין את חיי בלעדיו. לא מזון שאני חייב לאכול בתדירות מאוד גדולה, מזון פשוט יחסית, אבל כזה שטעמו המובחן והייחודי יכול להביא מזור לנפש עייפה, גוף דואב ובטן ריקה. מזון שיכול לסחוט ממך אנחת עונג, מזון שריחו בלבד יגרום לך לרייר כמו כלב חולה.

אל תתבלבלו, אני לא מדבר על חקייניה הישראלים הנחותים והמעליבים. אין כל קשר בין הטעם הסינטטי העלוב של אסם ועלית לטעם הסינטטי העילאי של "מאמא" התאילנדית האמיתית בטעם ברווז, חזיר או בקר. או אפילו שרימפ, אם אני במצב רוח הרפתקני מטורף.

יכולים לעבור חודשים שבהם המזווה שלי יהיה ריק משקיות חומות קטנות, חודשים שבהם אני מטפח את הערגה על אש קטנה. עד שיום אחד, מפגש מקרי עם החנות האסיאתית בשוק הכרמל יהפוך אותי בין רגע לעני יותר בעשרה שקלים ועשיר יותר בחמש ארוחות חסרות תחליף.

כאמור, שלא כמו חקייניה העלובים, במנח"ת האמיתית שלושה שקיקים, או שניים שאחד מהם מחולק לשניים. באחד יש את האבקה החומה-אפורה. בשני יש פלפל חריף אש גהינום. אך בשלישי, הו בשלישי יש שומן לבנבן שמגעיל בנות, והוא אוצר בתוכו תוספת טעם מרעישה.

בתקופה הראשונה להכרותי עם הפלא גיבשתי בעמל רב עמידות לחריף המטורף של המנח"ת, ובסופה הצלחתי לגמוע קערת מנח"ת שלמה שלתוכה שפכתי בחשש את תוכן השקית כולה. בקרב חבריי בגיל 18 זה נחשב למבחן גבריות, ואני עמדתי בו בכבוד.

בשנים האחרונות, אחרי שכבר הוכחתי לכל את כל מה שהיה צריך להוכיח, אני מרשה לעצמי להתברגן גם בתחום הזה, ואני שופך רק שליש מהחריף. גם ככה אני גומר את הקערה מזיע כמו, אה... כמו הוברט אחרי פרק של "הכי גאים שיש".

כאמור, המנח"ת היא לא בשביל כוסיות. זה מגעיל אותן וזה גם לא בריאותי או טבעוני. ולא כשר. אם כי אני חושב שלחריף דווקא יש אי אילו ערכים בריאותיים. זה מנקה את המערכת וכאלה.

המנח"ת היא בשביל גברים אמיתיים, או בחורות עם ביצים.
אני חושב שבלוגינג כבר מספיק מיינסטרים בשביל שגבר יכול להריץ בלוג ועדיין להיחשב לגבר אמיתי.
אם כי מה אכפת לי, אני גבר אמיתי מעצם שמי בלבד.
אני אמיתי ולכן יש חרדל על שמי.
נכתב על ידי , 18/6/2006 00:21   בקטגוריות אהבה ויחסים, הערות אישיות, קולינריה, פיוז'ן, נובל קויזין  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דרור קלינגר ב-18/6/2006 11:26




Avatarכינוי: 

בן: 48

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמיתי סנדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמיתי סנדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)