הצילום הוא של שריף סרחן, אמן, צלם, מעצב גרפי ופעיל חברתי עזתי בן גילי (32).
הוא הציג בתערוכות רבות ומלמד אמנות באוניברסיטת אל-אזהר בעזה. הצילום צולם ב-5 בינואר השנה בחדר מתים בעזה בזמן מבצע 'עופרת יצוקה'. מצאתי את שריף באתר התמונות 'פליקר' בעזרתם של אורן זיו וקרן מנור מקולקטיב הצלמים 'אקטיווסטילז'. שלחתי לו הודעה והוא אישר להשתמש בצילום.

ביצעתי את העבודה בפוטושופ. ביצעתי תיקוני צבע קלים לתמונה כדי שהצבע יהיה יותר חי. הפונט שבו השתמשתי הוא 'גוטמן סתם', ואת הריווח בין האותיות תיקנתי אות-אות.

הצילום של שריף סרחן הוא ראיה לצורה שבה מדינת ישראל ועם ישראל מפרשים ומיישמים את ערכי התנ"ך בימינו אנו. הצילום לא יתיישן. ילדים מתים זה תמיד אקטואלי.

כן, יצאנו חבורת סמולנים, אבל למה אפשר לצפות מעיתון הארץ?

על רקע הסמולנים הפוליטיים והמעצבים המינימליסטיים, אין ספק שדולה בולטת לטובה, ואני חושב שהעבודה שלה לא פחות חזקה מכל העבודות הפוליטיות.

הסדר אצל סבתא שלי החב"דניקית היה אחלה, בעיקר בגלל היין ולמרות העובדה שכל שנה עוד ועוד מוצרים מתווספים לרשימה השחורה של ה"לא כשרים לפסח". בשנים האחרונות נפסלו כל התבלינים חוץ ממלח, והנורא מכל: שום כבר לא כשר לפסח אצל החב"דניקים. ומה שלא פחות תמוה: עגבניות. כך שנדרשתי לדי הרבה יצירתיות כדי למצוא דרכים להעניק לאוכל קצת טעם.

מזל שלימונים עדיין כשרים, ואפילו תפוזים (למרות איזושהי בעיה לא ברורה של שנת שמיטה) אז הייתה מרינדה לעוף, ולשמחתי ספתא אישרה להשתמש ברוזמרין מהגינה (אם הוא שטוף היטב) אז היה במה לתבל את התפוחי אדמה חוץ ממלח ושמן זית.

ותודה לאל עליון חזרת עדיין חוקית.

אני באמת לא יודע מה נעשה אם חזרת תוצא מחוץ לחוק.

הנה מה שהגבתי שם בפליקר:
עשוי מעולה.
סיום חזק, למרות הקלישאה, פשוט כי האיור מחזיק אותו.

אם הייתי מקבל את התסריט, לא הייתי רוצה לעשות את הקומיקס, כי לבד התסריט לא היה מרשים אותי מספיק.

אז כבוד.

וגם: גלעד מכחיש שהוא ניסה לצייר את עצמו דומה לארי פולמן.
מה יהיה עם כל הגברברים המזוקנים האלה שמסתובבים פה, חלקם אף מסרבים בעקשנות להסתפר?
מה יש להם להסתיר?

סיני גז פצח בשרשרת פוסטים בלתי נגמרת תחת השם "הלינק שאינו נגמר". קיבלתי את הלפיד מאיריס יער אדלבאום ואני מעביר אותו ל....דורה ק!!!! מזלטוב דורהק!.