| |
,I am the master of my fate
I am the captain of my soul |
 כינוי:
kuksta מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2012
פורעת חוק
מאז שאיחדנו כוחות, ה"שותף" ואני, נהיינו משפחה קטנה. אני הבאתי את אמסטי החתול הג'ינג'י, הוא הביא את פוץ' כלבתו האהובה. לפעמים כשאני חוזרת הביתה מהעבודה כולם באים בטור אינדיאני לקבל את פניי. חמודים.
המעבר לחיים עם כלבה הלך לי חלק, קודם כל כי פוץ' היא כלבה מאוד מחונכת וטובה, פרי אילוף אישי מגיל צעיר והמון אופי נוח מצידה. התנדבתי לרדת איתה בוקר וערב. אותי זה משרת כי אני צריכה את התנועה והיא כמובן שמחה לפעילות וריחרוח ברחובות העיר. מה שכן אני למדה כמה קשה להחזיק כלב בעיר ואיך אני נאלצת לעבור על החוק בכל יום, פעמיים ביום.
אנחנו הולכות כמו ציידות, היא מקדימה, מרחרחת ובודקת את השטח, פותחת לי ציר, ואני אחריה, שומרת שלא יאונה לה כל רע. אם אנחנו מגיעות לצומת או מעבר חצייה היא מחכה לי ועוברת את הכביש רק כשהיא הולכת לשמאלי.
אפשר כבר להבין שאני לא הולכת איתה עם רצועה. פוץ' של רצועה ובלעדיה זו לא אותה פוץ' בכלל. בעוד בלי רצועה היא מטופפת לה בעליזות, כנפש החופשייה שהיא, לא נובחת, לא מזיקה ובעיקר מחייכת. עם הרצועה היא מאוד עצורה, הולכת לצידי מונוטונית ובלי חדווה, כמעט ולא מרחרחת. היא עדיין מאוד ממושמעת אבל אני מרגישה שעם הרצועה אני גוזלת ממנה את שמחת החיים, והמטרה בטיולים הללו היא שתעשה את צרכיה אבל גם שתזכה לפעילות גופנית. זו העבירה הראשונה על החוק.
העבירה השנייה מתרחשת בחצרות הבניינים. כמו ליידי היא לא עושה קקי-פיפי ברחוב ובאופן כללי היא נהנית מפיסות האדמה הבודדות שיש בעיר. אני הולכת אחריה עם שקית ואוספת מה שהיא עושה אבל לאחרונה אני נתקלת ביותר ויותר שלטים מאיימים כמו "כלב שיעשה צרכיו בחניה זו, נגד בעליו תוגש תלונה". אני מניחה שזה באמת שטח פרטי ולא ציבורי ולכן אסור לנו להיות שם ואם זה במשך היום אפשר גם לשמוע צעקות משכנים שיושבים כל היום מול החלון כדי לשמור על גינתם נקייה.
עכשיו אני מבינה אותם, שלא יהיה ספק, זה כיף שיש גינה מטופחת ובעלת ריח של צמחים ולא של בעלי חיים. כאן אני מאשימה את בעלי הכלבים שלא אוספים, איזה עצבים! אתם מחזיקים בעיר חיה, למה זה בסדר שהיא תטנף מקום פרטי של אחרים? למה אני צריכה לעבור מוקשים גם על המדרכות? אני רק מחכה לתפוס אחד כזה בשעת מעשה ולהוציא עליו את העצבים.
ברור שגם אם כולם היו אוספים אחרי הכלבים שלהם, תמיד יהיו כאלו שלא אוהבים כלבים ומתנהגים אליהם בגסות ואלימות, כזאת שהם לא היו מרשים לעצמם להפנות כלפי בני אדם. אבל לפחות אנשים שכלבים לא מפריעים להם היו בעדינו. בכל כניסה כזאת לחצר אני מרגישה כמו עבריינית מועדת ואני מכינה חומת הגנה מפני נזיפות אבל אני לא מרגישה שיש לי ברירה אחרת. ואוספת, ברור שאוספת.
הברירה אמורה להיות גינות כלבים אבל יש כל כך מעט וכל כך רחוק. בקלות היה אפשר להכשיר עוד, ליד גינות ילדים וגם זה אין הרבה. יש גם מצב שיש בעיר יותר כלבים מילדים. במקום זה יש גינות מאולתרות ולא חוקיות במגרשים ובתי ספר, זו כבר עבירה מספר שלוש.
ה"שותף" קיבל דוחות מפקחים, בינתיים הצלחנו להתחמק מהם אבל הטיול שלנו, כדי שיהיה כיף, הופך למחתרתי, וזה מלווה בחשש מתמיד. באסה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
