האזעקה תפסה אותי באמצע קניות לחורף. סוף סוף אזרתי את האומץ לארגן את ארון העונה שעברה ובהתאם מצאתי שכל הדברים נראים עליי כמו שק, למרות שהם נקנו לפני פחות משנה והתאימו למידות, שהיו אז חדשות. זה נראה כיף וחגיגה ואכן היה נעים לראות את הרווח שנוצר ביני לבין הבגד ואת הגזרות המוזרות שאני כבר לא אוהבת עליי. זו הייתה גם פרידה וזה היה מוחשי יותר משקילה תקופתית. פרידה ממה? ממה שהייתי אז, מהשמחה שהבגדים האלו הביאו לי בשעתו והיא באמת השאירה לי חור, שהיה צריך להתמלא מיידית בטקסטיל עם תגיות חדשות. קראתי לאמא בשביל המימון ויצאנו לסנטר.

במשביר דווקא לא חיפשנו משהו בשבילי, לאח של אהוביק יש יום הולדת בשבת וגם אבא שלי ביקש סווטשירט בלי ריצ'רץ ובלי קפוצ'ון. לא שמענו אזעקה אבל מערכת הכריזה של המשביר ביקשה מכולם לגשת למרחב המוגן שנמצא בסמוך למשרד שלהם בתוך מנהרה אחורית של הסנטר. נראה לי שלא הייתי יודעת לבחור במרחב מוגן אם לא היו אומרים לי. האווירה במרחב המוגן הייתה כמו בבונקר ורוב המתקהלות היו מוכרניות של המשביר עם תגי שמות, שאפשר לזהות בקלות גם אחרי פיצוץ. מישהי החזיקה את החזה והיה נראה שהיא עומדת להתעלף. אני חייכתי אליה ואמרתי שהכל יהיה בסדר ושזה שום דבר וניסיתי להתקשר שוב ושוב לאהוביק. מאוד התבאסתי שאנחנו לא ביחד וגם דאגתי שהוא לא ימצא איפה להסתתר כי אין בבניין מקלט.

אחרי כחצי דקה מישהי אמרה שהיא שמעה בום ואמא שלי הוציאה את הרדיו שלה עם אוזניות. אני לקחתי אחת מהן והשדרנים אמרו שהם מקבלים דיווח על אזעקה במרכז תל אביב ושתושבים שמעו פיצוץ. המשכתי להתקשר לאהוביק בלחץ אבל הרשת הסלולרית נפלה. כל המוכרניות עם התגים התקהלו סביבנו ומפעם לפעם דיווחנו להן מה משדרים ברדיו וזה לא היה הרבה בכלל. כשהשדרנים הזכירו ערים אחרות כמו גבעתיים מישהי צעקה שזה בבית שלה אבל האחרות היסו אותה. עברו כבר כמה דקות וברדיו החלו להשמיע דיווחי תנועה אז יצאנו החוצה ומיהרנו לשירותים. חשבתי על זה שהיה אפשר לבזוז את המשביר כשכולן מסתתרות במרחב המוגן.

בסנטר אנשים הלכו כרגיל ואני חשבתי שזה מאוד מבאס שאני לא אזכה לקנות בגדים והמלחמה תתפוס אותי בלי לבוש הולם. אמא בדיוק אמרה שאנחנו צריכות ללכת לאריסטו ותהיתי אם זה הולם. בחוץ השומר אמר שהטיל נפל בהמסגר. אמא שלי שמחה שהיא לא תלך לעבודה. תפסנו את אבא אחרי שהרשת השתחררה. הוא  עשה הליכה. מסתבר שברחובות לא הייתה אזעקה. אהוביק עדיין לא התקשר אבל בואטסאפ שמעתי מכל בנות המועדון שכתבו שהן בסדר ואז עברו להתבדח, כהרגלנו. כשנכנסנו לאריסטו המוכרת הייתה קצת מוכת הלם ואמרה שהיא שמעה שטיל פגע בנווה צדק. אמרנו לה שאם היה נופל כבר היו מדווחים. זה בטח שום דבר, שצריך להמשיך כרגיל ושהכל יהיה בסדר. אהוביק התקשר ואמר שהוא ישן כשהתחילה האזעקה והוא קם מהר, לקח את הכלבה והם ירדו לקומה שנייה ושלא היה לו זמן לשים גרביים. 

נרגעתי ואז עברתי למדידה קדחתנית. אמא נראתה לי קצת לחוצה אז שאלתי אותה מה איתה והיא אמרה שהיא בסדר אבל מאוד רוצה סיגריה. המוכרת נתנה לה סיגריה ומצית ושלחה אותה החוצה. אני מדדתי ג'ינס בתכלת, ג'ינס כחול ואז ג'ינס בשחור. האחרון היה הכי מתאים. היו 40% הנחה. מצאתי גם סרפן שאני לא לגמרי בטוחה לגביו וגם טייץ עבה ושחור בשביל מתחת לסרפן וגם שרוולון ורוד מסטיק. ניסיתי לשכנע את אמא שתבוא אלי או שאבא יבוא לקחת אותה מרחובות אבל היו הרבה פקקים והיא אמרה שתיסע במונית שירות ושיהיה בסדר. ביקשתי ממנה שתתקשר בתחנות נבחרות בדרך והלכתי הביתה. עצרתי גם בסופר ולקחתי עוף לשבת.

אני רק לא בטוחה מה זה אומר שהטיל לא פגע בקרקע. יירטו אותו? למה לא אומרים שיירטו אותו?

עדכון: את האזעקה השנייה גם לא שמעתי. נסענו להורים שלי לארוחת צהריים ברחובות ושם לא היה כלום. ובכל זאת, האזעקה שבטלוויזיה הלחיצה אותי מספיק כדי לקחת קלונקס. כעת אני רגועה עד רדומה.

שתי גישות, מנוגדות לכאורה, לגבי טיפול פסיכיאטרי צפות ועולות לאחרונה על פני השטח, במה שנראה לי כמתקפה תקשורתית, מעצם העלאת הנושא.

מצד אחד יש את השם שכולם כבר מכירים "ציפרלקס", הכדור האנטי דיכאוני שרושמים בנדיבות. כבר לא קוראים לזה אנטי דיכאוני, מעכב ספיגת סרוטונין או אפילו SSRI, רק ציפרלקס - הם עושים עבודה טובה בשיווק שם ב"לונדבק". לכאורה זו פתיחות ידידותית עם תרופות פסיכיאטריות, אך למעשה רוב העדויות שאני קוראת הן של אנשים שמרגישים שהתרופה הופכת אותם לאדישים וחסרי ליבידו.

מצד שני ניצבת השערורייה החדשה באח הגדול. בסוף השבוע האחרון התפרסם ב-7 לילות (הכתבה בהארד קופי וברשת יש רק דיווח עליה) תחקיר חדש על מעורבותו של רבינוביץ' בטיפול לא נאות ובמניפולציות בדיירי האח הגדול. הכתבה נמשכת כ-300 עמודים ומגובה בראיות מבוססות, פתקים, הקלטות, עדויות מפי דיירים נוספים. מה שנקרא קייס חזק. במקרה הזה נראית ההתקפה על שימוש בתרופות פסיכיאטריות חזיתית וברורה.

אני נעצבתי עוד בטרם קראתי אותה ואז הלכתי ונעצבתי בכל עמוד מהסאגה התחקירית הארוכה. השיח על הפרעות נפשיות ועל שימוש בתרופות פסכיאטריות היה לטעמי טעון בדעות קדומות, פחדים קמאיים וחוטא בגדול למטרה. ההאשמה שמעלה סער שינפיין על "מכונת הרייטינג" של האח הגדול יכולה להיות מועתקת מילה במילה לגבי תאוות התפוצה של ידיעות אחרונות, כאשר במשך אותם עמודים ניתן לקורא מידע מטעה, מגמתי ומסולף לגבי טיפול פסיכיאטרי בכלל וטיפול תרופתי בפרט.

גם אני חושבת שאילן רבינוביץ' הוא חתיכת חלאה, שפסיכיאטר לא בוחרים כמו שבוחרים מעצב שיער - רק בגלל שהוא מטפל גם בסלבס, ושכל דמותו מעוררת קבס במקרה הטוב. אני מקווה שיעמוד למשפט ורשיונו ישלל לצמיתות. אני חושבת שהוא עלבון לתפקיד הטיפולי ובושה לקרוא לו רופא. אני מקווה שתהיה חקירה בעניין וימצאו מה באמת קרה שם.

 אבל בלי קשר אליו, עושים בידיעות, ובעקבותיו כלי תקשורת שלוקחים את הסיפור הלאה, עוול גדול למי שנזקק לתרופות פסיכיאטריות ולי באופן אישי. חשוב להבין שבין בריאות נפשית, הפרעה או מחלת נפש עוברים קווים דקים, שחלקנו חוצים במהלך החיים, אולי הלוך ושוב. צמד המילים "חולה נפש" עדיין משמשות, בכתבה ובהמשכיה, כתווית שאי אפשר לחיות איתה, שמוציאה אותך מחברה מתוקנת ומלווה בקונוטציות של: חלש, מסומם, בית משוגעים - כן ממש המאה-19 עדיין כאן.

העצב שלי הוא שאנשים שזקוקים לתרופות פסיכיאטריות יתרחקו מהן בעקבות הדעות שמוצגות בתקשורת. שהפחד מלהיות מתוייג או גרוע מזה - שהתרופה תיקח ממך את האישיות שלך ותהפוך אותך למישהו אחר, ימנע מאנשים לקבל טיפול חיוני ומציל חיים. ומה זה בכלל השימוש במונח "כדורים פסיכיאטרים"? מה זה, אקסטות? אלו תרופות פסיכיאטריות.

זה נורא מזכיר לי את התחקירים שעושים על חיסונים לתינוקות. גדמט! שכחתם שהמדע בכלל והרפואה בפרט זה מה שהביא אותנו לאן שהגענו? שבגללו אנחנו מתפוצצים כאן מאוכלוסין כי תמותת תינוקות ירדה באופן דראסטי?

לא ברור מאיזה כוכב מגיעה איזו סיינטולוגיה עם חייזרים שמנחים את רון האברד וטוענת שכדורים פסיכיאטרים הם מהשטן, ואנחנו שוכחים שאנחנו עומדים בתוך בניין שנבנה מתוך נסיון הנדסי, מקלידים על מקלדת שהיא תוצאה של התפתחות מדעי המחשב ומבריאים מדלקות בזכות אנטיביוטיקה? האימרה הפופולרית "אני לא לוקח שום כדורים" היא המקבילה הפחדנית של כתות שמאמינות שתפילה יכולה לרפא ותרופה לא. גיב מי א ברייק.

לפני ארבע וחצי שנים, כמו שרובכם יודעים, עברתי דרך אפיזודה חזקה של מאניה דיפרסיה שאובחנה אז אבל כנראה שסבלתי ממנה עוד מגיל ההתבגרות. הייתי במקביל בטיפול פסיכולוגי, היו לי חברים ועבודה ומשפחה תומכת ובכל זאת נפלתי מאוד מאוד עמוק נפשית, אפשר להגיד שפרשתי מחיי התפקוד. הביטוח הלאומי הכיר בי כנכה על סעיף נפשי וקיבלתי תרופות פסיכיאטריות שהתחלפו והתחלפו שוב, כמו הרופאים הפסיכיאטריים, עד שנמצא השילוב והמינון הנכונים. לא אומרת שההקלה הגיעה מהר או שהתהליך לא היה כרוך בסבל וייאוש אבל זה עבד בסוף וזה עובד היום, בגלל שלא וויתרתי.

אני לא אוהבת לחשוב על "מה היה אילו" אבל גם אני חשבתי שתרופות פסיכיאטריות נותנים למי שצריך לכפות בכותונת. האמת שגיליתי היא מאוד שונה. העולם שסביבנו מאוד מלחיץ, מהיר ועצבני, והיכולת של המוח האנושי להסתגל, במהירות שבה הדברים משתנים, פוחתת כל הזמן. בגלל זה יותר אנשים נפגעים נפשית, בגלל זה יותר אנשים זקוקים לטיפול פסיכותרפי וזה בסדר גם לקחת תרופות, זה עדיין אתה, לא רובוט ולא מכונה. היכולת שלך להתמודד עם העולם ולא לחיות בסבל מתמשך, או לאחל שמותך יקדים ויבוא כבר, יכולה להשתפר. לא חייבים לחיות בתוך הסיוט, אפילו אם לכאורה אפשר להעמיד פנים שהכל בסדר.

ברור שיש לתרופות תופעות לוואי, גם לתרופות נגד כולסטרול יש תופעות לוואי. אני מזכירה אותן כי הן תרופות נפוצות, שיש ביניהן כמה משפחות, ורופאים בדרך כלל מנסים כדי לבדוק את ההתאמה ואז מחליפים במידה ומופיעות תופעות הלוואי. המטרה היא שתופעות הלוואי יעברו והתועלת תהיה גדולה יותר. אם התרופה לא מתאימה אף פסיכיאטר לא יבקש מאדם עצמאי לקחת בניגוד לרצונו.

ברור שיש הבדל בין בית האח הגדול למציאות שבה אנחנו חיים. הלחץ של ההימצאות במקום סגור ומצולם בטח יוצר תופעות שונות ומשפיע באופן שונה על אנשים עם מבנה אישיות שונה. אי אפשר להפריד בין הדברים ולטעון שאין לאלמנטים האלו השפעה, וההתנהגות מושפעת רק מהתרופות הפסיכיאטריות, אבל כך משתמע מהכתבה. אין לי ספק שהאח הגדול הוא נסיון אכזרי בבני אדם ושלהפקה לא איכפת מהמתמודדים מעבר לרמה שלא יעשו בעיות, שישתפו פעולה וימשיכו לחלק ביניהם את הזוהר והתהילה ואנחנו כצופים תורמים למעגל האכזרי. עם זאת, סער שינפיין יוכל להתגבר על מה שהוא עבר כשייקח על עצמו את האחראיות על החיים שלו, ויילך לטיפול ברצינות  - לא כי הוא "משוגע" אלא כי לדבריו הוא במצוקה, ושום מליון יותר או פחות לא ישנו את זה.

אם אתם צריכים עזרה תלכו לבעל מקצוע טוב, ההשקעה הכספית היא קטנה לעומת ההשקעה הנפשית שתצטרכו לקחת על עצמכם. תרופות יכולות לעזור, להקל ולאפשר את המשך החיים אבל גם הן לא יפתרו לכם את הבעיות כמו קסם. אל תפחדו מתוויות ומהפחדות נוסח הסיינטולוגיה. התקדמנו כל כך הרבה בתחום טיפול הנפש, אין סיבה שנחזור לתקופות חשוכות.