Twisted Nerve

הכל כרגע מונח אצלי לי על כף המאזניים.

שוקעת שוב בתוך תהפוכות נפש,

יותר מיד אמוציות, חששות, ספק, פחד-

הכל מתלכד והופך צורתו לדיכאון אימתני שמאיים על המשכו התקין של היום.

זה נראה קל להרים ידיים.

אולי זה באמת קל.

אני לא יודעת, כי אני לא מעיזה.

אבל אני גם לא מעזה להמשיך הלאה ולהאיבק.

היכן אני?

התחלתי את חיי מאפס ולקח לי שנים להגיע לשום דבר.

שוקעת שוב בעצמי, תוהה, חושבת...

אני מסרבת לתת לזה להיגמר.