נולדתי ב-12.7.1989 ביום רביעי בערב,
תחילת חודש יולי,אמצע הקיץ
נכנסתי לבית שבו גרו כבר שני אחיי,רני שגדול ממני בשלוש שנים ומאיה שגדולה ממני בחמש שנים.
כל הילדות שלי הייתי ילדה מפונקת ומאושרת,
ההורים שלי הרעיפו עליי אהבה בלי סוף
וכך גם האחים שלי,
למרות שהייתי ילדה מרגיזה שמכריחה אותם לומר לי שהשיר"הילדה הכי יפה בגן" נכתב עליי
ולקרוא לי את אותו הסיפור אלף פעם
ההתעללות הכי גדולה שלהם בי הייתה שהם אמרו לי שבאתי מכובב פלוטו ואני בעצם מאומצת.
אה,גם הם אמרו לי שכשנולדתי בא מחדד ענק וחידד לי את התחת ולכן יש לי תחת מחודד.
כל הילדות היה לנו מנהג לטייל בימי שבת עם עוד משפחות,חברים של ההורים
שאנחנו היינו חברים טובים של הילדים שלהם
וכל שבת היינו מטיילים בטבע ונהנים ורבים ועושים שטויות כייפיות של ילדים.
והגעתי לגן והייתי "מלכת הגן" הבנות יכלו לשחק בצעצועים רק אחרי שאני אישרתי
והיה לי אפילו חבר ראשון בגיל 4,יותר נכון שני חברים,הייתי חברה של תאומים שרבו עלי.
בכיתה א' היו לי הרבה חברות והייתי "מקובלת"כמו שפעם קראו לזה ומאוד אהבתי את עצמי
ואת המשפחה שלי ואת החברות שלי והייתי פשוט בנאדם מאושר
וכך כל היסודי,תמיד היו לי חברות טובות סביבי וחברים שמחליפים כמו גרביים,יסודי נו..
והייתי מאושרת.
אני לא אשכח שטסתי לצרפת עם המשפחה לכבוד הבת מצווה של אחותי ומאז לא הפסקתי לחכות לבת מצווה שלי.
בצרפת נסענו לוולט דיסני שזה חלום של כל ילד והיה הכי קסום שיש,
אני זוכרת שמצצתי אצבע וצחקו עליי
ושבאחד הלילות לא הצלחתי להירדם כי החלטתי שקאניבלים חיים בצרפת והם יבואו לאכול אותי
ואז רני ישב איתי והסביר לי שהקאניבלים גרים מאוד רחוק בשבטים נידחים ושהם לא יכולים להגיע אלינו
וכך הוא ישב איתי עד שנירגעתי.
וכשהלכתי עם מאיה לשירותים מבלי להודיע לאף אחד ואמא אבא ורני היו בטוחים שהלכתי לאיבוד
וכשחזרתי ראיתי את אבא עומד חיוור מדבר עם שוטר ואמא מחבקת את רני שבוכה..
וכשטסנו לאי כוס מאלביט וקנינו ברווז שכאשר לוחצים עליו,הוא משמיע קולות של ברווז וזה מעצבן כל כך!!
ובחדר של הילדים הייתה מיטה זוגית שבה רני ומאיה ישנו ואני ישנתי לבד על מיטה יחידה והם כל הזמן זרקו עליי את הבובת ברווז ואני לא הפסקתי לבכות וברחתי לחדר של אמא ואבא.
אני גם לא אשכח שמאיה לימדה אותי להתלבש והסבירה לי שחולצה פרחונית לא הולכת עם מכנס עם פסים,שככה זה,אי אפשר מקושקש עם מקושקש והיה לי כל כך קשה עם זה,כי כל כך אהבתי את זה.
אני גם זוכרת שכל פעם לפני שאבא טס לחול הוא שאל אותנו מה אנחנו רוצים שהוא יקנה לנו
ואני תמיד אמרתי"לא משנה מה העיקר שיהיה עם נצנצים"
ואת ליל סדר אי אפשר לשכוח,כל המשפחה בשולחן ארוך ארוך אצל סבתא ממי,כל הילדים בצד משלהם וכל המבוגרים בצד שלהם ואני הייתי החברה הכי טובה של נטע ועדי ואחרי שהייתי שרה איתם עם "מה נשתנה" ושצחקנו המון כל הילדים ביחד היינו יוצאים החוצה ומשחקים מחבואים.
ועברו השנים והגעתי לגיל 11 והתחילו איתי בפעם הראשונה
והייתי יוצאת לבלות בקניון
והתאהבתי בחברים של רני והייתי הסטוקרית שלהם
ופתאום הבית היה קצת פחות מאושר כי אמא ואבא היו רבים כל הזמן
והיו צעקות מחרישות אוזניים בבית,אני זוכרת את הימים האלה הם היו פשוט שחורים לא רציתי להיות בבית,
ברחתי כל הזמן לחן-החברה הכי טובה שלי.
וכל כך פחדתי שאמא ואבא יתגרשו,הם לא הפסיקו לריב ולצרוח
ואני כל כך אוהבת את אמא,היא האמא הכי מושלמת שיש,היא עושה הכל בשבילי היא לא כמו אימהות אחרות,היא מרשה שחברות יבואו לישון אצלי ושהן ישארו עד מאוחר והיא אף פעם לא צועקת עליי והיא תמיד כל כך טובה ומתחשבת ומתעניינת.אמא היא החברה הכי טובה שלי.
ואבא,אבא הוא האבא הכי מדהים שיש!אני מעריצה את אבא הוא חמוד ומצחיק ותמיד מספר בדיחות וכייף איתו והוא נותן חיבוקים גדולים ומעיף אותי באוויר והוא גם תמיד טוב אליי ונחמד אליי ונותן לי אהבה..
אני לא רציתי שהם יפרדו,אני לא רציתי לבחור צד
אבל אני לא אשכח את היום שהם רבו בטרוף והייתי בבית ושמעתי את הצווחות
הם ננעלו בחדר שלהם,כנראה כדי שלא נשמע את הצרחות
ואני לא יכולתי יותר,לא יכולתי לסבול את זה
ואז שמעתי את אמא צורחת בצעקות אימה"רנייייייייייייייייייייי" "רניייייייייייייייייייייי!!!!" "רניייייייייייי"
ורני נכנס לחדר ושוב צעקות ואז אמא ברחה מהבית
ורני מסתובב בבית במהירות כשהוא כולו חיוור במבט המום ולחוץ
ואני רצה אחריו "רני רני מה קרה?" ורני לא מגיב "רני?! מה קרה??לאן אמא הלכה רני??"
והוא עונה לי במהירות"אני לא יודע די נטע אני עסוק" והוא מחפש משהו באטרף"תעזרי לי למצוא את הנעליים של אמא"
הוא לקח את הנעליים שלה וברח למעלה
ואני המומה,לא יודעת מה קורה
הוא חוזר ואני מתנפלת עליו בשנית,אבל הוא לא מגיב ולא מוכן למסור פרטים ופשוט מסתגר לו בחדר עם המחשב והטלפון.
והגיע הלילה ואמא לא מגיעה הביתה ואני לא מבינה ואני שואלת את אבא איפה אמא ואבא לא יודע
ורק בלילה אמא הגיעה וכשאני שואלת אותה איפה היא הייתה היא אומרת שהיא הייתה אצל חברה.
וכמה ימים לאחר מכן נסעתי לטיול השנתי שלי שתמיד כל כך חיכיתי לו,הטיול למצדה טיול של יומיים
ואמא באה איתי למרות שהיא רצתה להישאר בבית בגלל כל המצב הרע בבית אבל לא הרשתי לה ככה לבאס לי את הנסיעה כי כל ילד היה חייב הורה מלווה.
והיה את הטיול השנתי הכי כייף בעולם
ויום אחד אחרי שחזרתי מבית ספר רני אומר לי שהוא צריך לדבר איתי
הוא לקח אותי לחדר של מאיה ואמר לי שאמא ואבא מתרגשים,שאלתי אם זה בטוח והוא אמר ש99% ואז התחלתי לבכות,
ממש לבכות. והוא ליטף לי את הגב וניסה לנחם אותי ואמר שזה הכל לטובה
ואז מאיה לאמא הצטרפו וניסו לעודד אותי שזה הכל לטובה ושלאמא ואבא רע ביחד ועדיף להם בנפרד ואיזה כייף יהיה כשיהיה לנו שני בתים וישבנו שעות ודיברנו מה הולך להיות
ורני מצהיר שהוא יגור עם אמא כי הוא שונא את אבא
והוא לא מוכן לדבר עם אבא
וכל פעם שאלתי אותו למה הוא שונא את אבא ולמה הוא לא מוכן לדבר איתו ורני לא הסכים לספר לי
והשנה כבר מתקרבת לקיצה
כלומר בקרוב היום הולדת שלי,יום הולדת 12 ואני כבר התחלתי להתרגש ולצפות ולחשוב לאן אני רוצה לטוס.
החלטתי שאני רוצה ארה"ב למרות שרני התחנן לטוס לספרד לראות משחקי כדורגל
והתחלתי לתכנן את הטיול,לאן נטוס ואיפה נהיה באיזה יום
וגם החלטתי שאת הבת מצווה שלי אני רוצה בספורטן
והכנתי שלט שהיה תלוי בכניסה לבית המספר ימים שנשאר לי עד ליומולדת
וסיימתי כיתה ו',כלומר סיימתי יסודי ואני עולה לתיכון,אני אהיה עם מאיה ורני בבית ספר.
והימים עברו וההתרגשות גוברת
הדיבורים על הגירושים של אמא ואבא קצת פסקו
ואז ב-11.7.2001 יום לפני היומולדת שלי כשאני מלאה התרגשות,באה להיכנס להתקלח בשעה 7 בערב בערך
יש טלפון מהדוד שלי,דודי,הוא אמר שרני בבית חולים ושהוא בא לאסוף אותי ואת מאיה נבוא לבקר אותו
ובאנו לבית חולים בידיעה שרני בסדר הוא רק לא מרגיש טוב ומשחררים אותו יום למוחורת הביתה,זה מה שדודי אמר לנו
והגענו לחדר בו אמא ואבא היו והם הכניסו אותנו לחדר,רני לא היה שם
אמא התחילה לדבר וסיפרה שרני שיחק כדורגל עם חבריו ואז הוא נפל ואיבד את ההכרה,הם קראו לאמבולנס שהגיע באיחור של 20 דקות,הלב של רני הפסיק לדפוק,הכניסו אותו לטיפול נמרץ,
במשך שעתיים ניסו להחיות אותו אך ללא הצלחה,רני קיבל דום לב,רני מת...
אני ומאיה פרצנו בבכי ואני חשבתי לעצמי"מה עושים מעכשיו?"
הלכתי לראות אותו ולתת לו נשיקה אחרונה ולא היה לי מושג מה אני עושה עם עצמי
מה הולך לקרות הלאה,נסעתי באוטו הביתה ורק שתקתי,שתקתי וחשבתי,כל מה שרציתי הוא להגיע הביתה ולהישכב על המיטה של רני ולחבק אותה,לנסות לשאוב את החום גוף שלו מיום לפני כן
אני לא חושבת שקלטתי משהו מאותם הרגעים
נראה לי שלא היה לי מושג באמת מה קורה ומה הרגע נודע לי
רק בכיתי בשקט ושתקתי
ואמא הגיעה הביתה ושמעתי אותה צורחת בזעקות "לללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" "לללללללללללאאאאאאאאאאאא" ויצאתי אליה וראיתי אותה יושבת על הספה בסלון ודופקת עם אחת הכריות בספה,
בדיוק השכנה שלנו רינה נכנסה הביתה וצפתה במחזה ולא ידעה מה לעשות,גם לי לא היה מושג מה לעשות
ואמא ממשיכה לצרוח ולבכות ולהכות בספה
והבית התמלא באנשים,התמלא באנשים עד אפס מקום
ואני ישבתי בחדר שלי שכבר כל החברים לכיתה ולשכבה היו שם ופשוט בהו בי ואני בכיתי בשקט,תקעתי את הציפורניים חזק בתוך העור שלי ושתקתי
איך ילדה בת 12 אמורה להתמודד עם מצב כזה?
ב-12 בלילה חגגתי את היומולדת כשחברות שלי נמצאות איתי ליד המיטה מחכות שאני יירדם כי הן לא רוצות להשאיר אותי לבד
יום למוחורת התעוררתי לאותו הסיוט
ומצאתי הרבה מהחברים של רני בבית,הייתה תפילה בבוקר
ושמעתי את סבתא מדווחת בטלפון את השעה של ההלוויה
והבית היה הומה,במיוחד החדר של רני
וכולם בהלם
ואף אחד לא יודע מה לומר ואיך להגיב למצב הזה
אמא הייתה בסלון כשסביבה כל חברותיה
ואמא עם כל חבריו לעבודה שדאגו לנו לאכול
מאיה בחדר שלה עם החברים שלה
ואני בחדר שלי עם חברות שלי
התפצלנו כולם,כי היה מוזר להיות ביחד,מפורקים
ועברתי ליד המראה שעליה היה תלוי השלט עם מספר הימים ליומולדת שלי,קראתי את המספר 1,ואז נשאר עוד 0 ימים,כלומר הגעתי ליום שכל כך חיכיתי לו,ליומולדת שלי.והסתכלתי על זה בעצב ופשוט קרעתי את השלט מהמראה ושמתי אותו עמוק עמוק במגירה בחדר..
וב-5 הייתה ההלוויה,חצינו אץ הכביש לכיוון בית הקברות וראיתי את אימי לנגד עיני מנסה לעצוב את חייה כשהיא קפצה לכביש לפני מכונית ובשניה האחרונה אבא תפס אותה
אז באותו היום ראיתי את רני בפעם האחרונה ובמבט לאחור,אני כל כך מצטערת שלא חיבקתי אותו חיבוק אחרון
והימים עברו ולא ידעתי מה לומר ואיך להתמודד אז פשוט הדחקתי,עשיתי סוויץ' ולא הסכמתי לדבר או לבכות או להזכיר את הנושא
ויום אחד ישבתי עם אבא בחוץ ודיברתי איתו על העובדה שהשם משפחה שלנו כזה נדיר
ואז הוא אמר לי שהיא צריך לספר לי משהו
והוא סיפר לי שלפני אמא הוא היה נשוי ובנישואים האלה נולדה לו ילדה,לילדה הזאת קוראים שלי ושלי היא בעצם אחותי.
הוא אמר לי שהוא ושלי ניתקו קשר ושהיא צריכה להיות בת 25 בערך ושאין לו מושג איפה היא גרה ומה היא עושה בחיים
בסופה של השיחה חזרתי לחדר שם חן הייתה ולא אמרתי מילה על מה שגיליתי באותו הרגע,שמרתי לעצמי
הגעתי לכיתה ז' והצהרתי שאני לא הולכת ללמוד בשנה הזאת
בכיתה הייתי עם חברתי הטובה חן ועוד חברה טובה אפרת וכל השאר לא עניינו אותי
לא הייתי כשאר הילדים שרציתי להכיר אנשים,אני רציתי את הפינה שלי,אף אחד לא עניין אותי,הייתי סגורה בבועה שלי.
הייתי חוזרת הביתה ומוצאת המון פעמים את אמא בוכה וצורחת
לעיתים היא אף הייתה מתעלפת
ויום רביעי,יום רביעי היה סיוט כי יום רביעי זה היום בו זה קרה,
כל יום רביעי אמא הייתה בוכה בטרוף והייתה זקוקה לכדורים שירגיעו אותה
לפעמים הייתי יושבת בחדר של רני על המחשב ושומעת אותה בוכה
ושנאתי את זה,כל כך שנאתי את זה שפשוט הגברתי את המוזיקה ועשיתי את עצמי כחרשת
כל 11 לחודש כל החברים של רני היו באים וזה היה יום שחור
גם כל יום שישי הם היו באים,אבל כבר זה לא היה תמיד עצוב,לא תמיד כבר דיברנו על רני
דיברנו על המון דברים כשהם היו פה ואם היינו מדברים על רני זה היה סיפורים מצחיקים עליו
הייתי חוזרת הביתה מבית ספר ואוכלת עם אמא צהריים והייתי מתחילה לשאול שאלות,
שאלתי אותה אם היא ואבא יתגרשו והיא אמרה שלא,
שאלתי למה והיא אמרה שפשוט אין לה כוח לזה.
שאלתי את אמא למה רני שנא את אבא והיא אמרה שהיא תספר לי כשאני יגדל
ושכנעתי אותה שאני מספיק בוגרת לשמוע,
שאני בת 12 ואני מספיק בוגרת ואני יכולה לשמוע את מה שיש לה להגיד ולמה רני שנא את אבא
ושאם היא לא תספר לי זה יכניס אותי לסרטים כי אני יחשוב כל מיני מחשבות ושזה יעשה לי ממש רע ושעדיף שהיא תספר לי כבר עכשיו את האמת וזהו,אחרי שחוויתי לאבד אח שום דבר לא יכול להפתיע אותי.
אז היא סיפרה לי שהיא התחתנה עם אבא והוא היה מכסים אך עם האנשים הוא התחיל להתעלל בה נפשית וירד עליה בלי סוף,
ירד עליה כשהם היו לבד וירד עליה מול חברים וירד עליה מולינו
והיא פשוט שתקה,היא שתקה כי היא לא רצתה לריב,
היא לא רצתה שנשים לב.היא ידעה שאם היא תבליג היא תשמור עלינו,תשמור לנו ילדות שקטנה ושלווה ולעומת זאת אם היא תגיב זה יתפתח למריבה ובמקום שיהיה לנו בית טוב לחיות בו,יהיה לנו בית מלא בצעקות ואנרגיות שליליות
וכך בעצם היא סיפרה לי דרים על אבא וניפצה לי את כל האשליה שלי שיש לי אבא מושלם ומשפחה מושלמת
וריסקה לי את המציאות בפרצוף
היא סיפרה לי סיפורים נוראיים על איך שאבא היה מתעלל בה נפשית ורגשית ושהיא הייתה אומללה
אבל השיא,השיא היה באותו היום שהיא זעקה לרני
הם רבו והיא זרקה עליו את השלט,מעצבים הוא קם אליה ואחז בה בחוזקה והתחיל לנענע אותה ולצרוח עליה
היא כהגנה עצמית שרטה אותו עד שירד לו דם
והוא מעצבים התחיל להוריד לה סטירות אחת אחרי השניה
ואז היא קראה לרני שיעזור לה
היא הייתה בטוחה שברגע שרני יכנס לחדר אבא יפסיק,אבל לא היה לאבא אכפת הוא רק צרח על רני לעוף מהחדר
ורני מצא את עצמו במצב שהוא מגן על אמא שלו מפני אבא שלו ומאז הוא שנא אותו
ולאבא גם לא היה אכפת שרני שנא אותו
מאותו הרגע לא ידעתי איך אני מסתכלת על אבא שלי פתאום?
איך אני אמורה להתנהג אליו אחרי שאני יודעת את הדברים האלו?איך אני יכולה לאהוב אותו בכלל?
אבל הדחקתי הכל,שתקתי ולא רציתי לומר מילה כדי לא ליצור עליו רושם רע ופשוט ניסיתי להתנהג כרגיל ולעשות הפרדה בין הקשר של אמא ואבא לקשר של אבא ושלי.
אבל מאז הפכתי לפסיכולוגית של אמא שלי לגבי אבא היא הייתה באה בכות לי מה אבא עושה ל ואיך הוא מתעלל בה וכמה הוא מרושע ואני הייתי צריכה לעזור לה ולחזק אותה ולתת לה טיפים איך להתנהג אליו כדי שהוא יכבד אותה ויתנהג אליה כראוי
וכך לאט לאט אמא נעשתה קשוחה יותר ואבא התנהג יפה יותר
פתאום גם התחלתי לשים לב כשאבא עוקץ אותה,מה שתלא שמתי לב אליו בעבר
ואז שאלתי את אמא אם ישנם עוד דברים שאני צריכה לדעת והיא אמרה שכשאני יתבגר וכבר פחדתי לשמוע..
והזמן עבר ואני שנאתי את עצמי כי גיליתי איזה בנאדם מדהים רני היה והבנתי איזה פערים יש בינינו ואיזה בנאדם מרושע אני בעתם והחלטתי שאני רוצה להיות כמו רני והוא נהפך למודל חיקוי שלי
ועשיתי עבודת שורשים והדברים עם סבא וסבתא קצת לא הסתדרו לי עם התאריכים וסבתא לא הפסיקה לצחוק כששאלתי ואמא אמרה שכך קרה עם רני עם העבודת שורשים שלו
ואז היא אמרה שיש לה עוד משהו לספר לי
היא סיפרה לי שכשהיא הייתה בת 11 בערך היא ישבה בחדר וקראה ספר ובינתיים אמא שלה מרים גיהצה בגדים כשלידה עמדה סבתא של אמא שלי,כלומר אמא של סבא שלי,דוד.
הן דיברו בינהן בספרדית כי הן היו בטוחות שאמא לא מבינה ותוך כדי השיחה סבתא של אמא שלי אמרה לאמא של אמא שלי "נו הבת שלך הבוגרת כבר יודעת שהבן שלי הוא לא האבא האמיתי שלה?"
וכך גילתה אמא שלי שבעצם מה שהיא חשבה שהוא אבא שלה הוא לא האבא שלה האמיתי
אמא שלה שכבה עם האבא האמיתי שלה נכנסה להריון והם נפרדו וכשאמא שלי הייתה בת שלושה חודשים מרים הכירה את דוד והוא גידל את אמא שלי בתור הבת שלה לכל דבר.
אז עד כה גיליתי שאבא שלי הכה את אמא שלי ושהוא בנאדם די רע ובנוסף שסבא שלי הוא לא סבא שלי בכלל.
אני ימשיך..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
