דף חלק

חו"ל היה כל כך מזמן...

שבוע ראשון, ספרד, נחתתי במדריד, נשארתי יום אחד, הלכתי למוזאון ולאיבוד בעיר.

אני דיי רגיל ללכת לאיבוד, אפשר להגיד שזו השיטה שלי להכיר מקום, למצוא את כל הדרכים שאפשר להגיע מנקודה א' ונקודה ב' ( חוץ מקו ישר )

עוד חצי יום הלך לי בלחפש חברה שמסוגלת לייצר מכונה שאני רוצה, הגעתי לחברה, שמסתבר שזו סוכנות מיסכנה באזור תעשייתי של מדריד, הם לא יודעים לייצר שום דבר רק למכור את המכונות, במחיר מופקע, אז חוץ משתי זונות רחוב לא ראיתי שום דבר מעניין, הזונות היו יפות בצורה יוצאת דופן.

משם רצתי ל 5 ערים בחמש ימים, היה מדהים, אבל לא הצלחתי לגרום לאנשים לבוא לטייל איתי,

בבילבאו נשארתי יום וחצי, אז ביום הראשון הכרתי חבר'ה סבבה וביום השני התאהבתי בפיליפינית, לא היה לי מספיק זמן איתה, אבל אלו החיים.

מספרד, נסעתי לפורטוגל לפסטיבל הבום, פסטיבל הבום היה המטרה השניה שלי בטיול.

מכיוון שהתחבורה הציבורית (הבינעירונית) בספרד לא משהו, בלשון המעטה, הגעתי לליסבון ( עיר הבירה של פורטוגל )ב 9 בלילה כשאין לי שום סיכוי להגיע לפתיחה של הפסטיבל ואני מבואס מהתחת.

גם הפסטיבל יקר פצצות, אני אחרי 12 שעות נסיעה באוטובוסים ברמה של אגד וגם פספסתי את האוטובוס האחרון בעשרים דקות, אז כאן הסיפור משתנה...

בזמן שאני חושב מה אני עושה עם עצמי, מכיוון שאני לא מכיר את ליסבון, חיפשתי נקודה להטעין את האיפד שלי ומטיילים שאני יכול לשאוב מהם קצת מידע.

מצאתי שני ישראלים, באותו מצב כמוני, לקחתי מאחד מהם מטען לאיפד, בזמן שהטענתי אותו מנקודת חשמל שהיה מחובר אליה כספומט לפני כמה דקות הם צירפו רוסי לחבורה שלנו, אחרי ויכוח קל, שוכנעתי לקחת מונית לפסטיבל וכאן הכיף התחיל :)

יצאנו לדרך עם נהג מונית תותח, שחקן כדורסל לשעבר, איש העולם הגדול, שאחרי שראה עם מי יש לו עסק, הוציא לנו גוש של חשיש בשביל לעשן, לא הדבר הכי בטיחותי כשהוא נוהג על 160, אבל היה מצחיק, שלוש שעות אחר כך ירדנו בכניסה לשביל אפר, מהנקודה הזו צריכים להמשיך ברגל.

למזלי ומכיוון שזה לא הטיול הראשון שלי, אני סוחב משקל ממש נמוך... אז הליכה של ק"מ אחד, לפי השוטרים בכניסה לשביל אפר, 5 ק"מ לפי ההרגשה שלי ( והעובדה שלקח לנו כמעט שעתיים ללכת את זה )

ארבע בבוקר, אחרי שהתחלתי עם משהי שלא ראיתי איך היא נראת, הגענו לשער פסטיבל הבום, אחד מהפסטיבלים הגדולים בעולם, במדינה שסמים בה הם חוקים ( דיי חוקים )

נפרדתי לשלום מ 180 יורו ונכנסתי פנימה, לא מספיק מאורגן לטעמי, כי תכננתי על יום התארגנות לפני הפסטיבל ולא יצא לי.

המקום היה מדהים, אבל אין מה לעשות, החוויה הכי חזקה שלי מהפסטיבל היא פעם ראשונה שנסיתי סמים קשים.

גיל 32 בקרוב, אחרי שעשתי כמעט כל מה שרציתי בחיים, החלטתי שלא תהיה לי הזדמנות יותר טובה, אז ניסיתי MD.

פעם ראשונה שאני מרגיש מה זה סם, הבנתי למה אנשים מתמכרים, זו הייתה הרגשה כל כך נפלאה, אבל אני יודע שזה חד פעמי, MD דופק את המוח, ההרגשה הזו לא תבוא אם אני אנסה שוב ( אחרי שחזרתי קראתי קצת על הנושא )

בפסטיבל עצמו, פגשתי משהי שהסבירה לי קצת על הנושא, מכיוון שהיא עשתה כל כך הרבה סמים אני מאמין לה, זה דיי מבאס ודיי מוזר... הלכתי מפסוט, ראיתי משהי כוסית, התחלתי לדבר איתה וישר נכנסו לשיחה על סמים, דיברנו בערך שעה עד שהיא הזכירה חבר ואני נזכרתי שאני חייב ללכת.

אבל כמו שתמיד אומרים סמים זה רע, בזמן שהייתי על MD, אהבתי את כל העולם ומכיוון שהייתי מפגר חשבתי רק על משהו אחד והייתי מרוכז רק בו, אז ראיתי משהי שראיתי בבוקר ובראש שלי היא הייתה הבחורה הכי מדהימה בעולם, חשבתי על שלוש...

חשבתי על שלוש, על כמה אני אוהב אותה, על כמה שהיא נפלאה, כמה שאני מתגעגע ושלחתי לה מכתב שאומר את כל זה.

סעומו, ילדים, אל תעשו סמים.

אחרי שהחלטתי להפסיק לדבר איתה ואחרי חודש שעמדתי בהחלטה שלי, שלחתי לה שאני אוהב אותה, היא שלחה לי מכתב חזרה שלרגע חשבתי שהיא חוזרת לארץ, מאז היו עוד כמה מכתבים, אבל אני צריך להעיף אותה מהראש שלי.

אז חזרתי לארץ לפני 3 שבועות, מאז עבדתי קשה, פתאום אני סופר את הימים עד שהיא חוזרת, שלוש שבועות שלא התחלתי עם אף אחת, פתאום זה נהיה קשה, אני צריך לחשוב על מה להגיד, יום שבת הייתי במסיבה בת"א, נכנסתי, נתתי נשיקה למשהי ואחר כך לא המשכתי לדבר איתה, דקה אחר כך, עוד משהי שזהיתי, שוב אומר שלום, חיבוק, נשיקה ולא מדבר איתה מילה.

אני מאשים את זה בעייפות, חבר שהגיע למסיבה שעה אחרי והסתכל עליי אמר:

אתה יודע מה חסר לך כאן...

אני: מה ?

הוא: את שלוש.

לילה טוב.