אתה בא אליי כשאני לבד

אבל בעיקר ביחד

אתה בא כשהם מולי

כשאני צריכה

אבל בעיקר שאני לא צריכה כלום

מלבדך

קשה לדעת שאתה לא באמת.

לא חשבתי שזה יהיה קשה כל כך..

התחיל להימאס לי מהגיל הזה.

וכמו ילדים קטנים - אני רוצה להיות גדולה.

לא לא נראה לי שיהיה אז קל יותר.

אבל בטח לא יהיו יותר את הרגשות האלה -

אלה שלא יודעים מה מרגישים

אם מרגישים או לא.

יש משפחה. יש אהבה.

יהיו לי ילדים משלי יום אחד - כאלה שאני אשכיב אותם לישון

ואחר כך לא אלך הביתה, אלא אלך לישון אחריהם,

ואקום כשהם יתעוררו

הם יחייכו שאני אבוא ולא היו עצובים כי ההורים שלהם הולכים -

הם לא יגידו שהם מתגעגעים לאמא, שבא לי את אמא,

כי אני אהיה איתם שם.

אני אלמד רק מה שבא לי.

אני אהיה רק מי שבא לי.

אני אצליח עד הסוף ובלי בכאילו.

אני אהיה אני לגמרי.

אני אהיה ילדה גדולה.

אני אשתחרר

כרגע קשה לי עוד שוב למצוא את עצמי

טוב לי רק עם אנשים כל כך מסויימים,

ואני מרגישה עם זה רע. זה לא אמור להיות ככה.

ואולי כן. אולי לא הם.

אבל כזאת אני.

פשוט לא מתאימה למסביב שלי.

עוד קצת ואני אוכל לבחור את המסביב שלי.

אני רוצה להיות גדולה.