אתמול עשיתי את מה שאינני נוהגת לעשות בדרך כלל, הלכתי לסופר ביום חמישי בערב.
בין מוצרי החלב לקפואים, הגישה לי מאמא חביבה בגיל העמידה, חתיכת נקניקיה מצופה בצ'יפס, וככה זה התחיל, שני מדפים ימינה, הוגשה אל פי שמינית פיתה עם חומוס ומטבוחה, הדוכן הוצב רחוק מדי מהנקניקיות, פיספוס טיפשי, כל אחד יודע שנקניקיה בפיתה עם חומוס, זה טעים.
המשכתי לשני סוגי נקניקים קרים מדוכן אחד, ופסטרמה מהדוכן ממול. ליד הדגנים, הגישה לי חיילת משוחררת, כמה גרגרים של קורנפלקס. תיכוניסט מחוצ'קן בציניות נערית, ישב ליד הסלמון המעושן, מבט אחד בפניו הבהיר לי שעל מעט לימון אין מה לדבר. ויתרתי על יוגורט בכוסית פלסטיק, דיאט, מי צריך, אבל בדקתי שלושה סוגים של גבינה צהובה והמשכתי לגבינות לבנות מהמשק. לחם הבריאות, שהוגש עם שמן זית וזעתר, היה מצויין, אך חסר לי דווקא ליד הגבינות.
רוב המנות, שופדו על קיסמים, הנחתי שמדובר בטרנד חדש, סוג של רטרו.
מי שציפה למגוון רחב של קינוחים התאכזב, כי אלה הסתכמו בשני סוגי קרואסונים, אם כי חמים וטריים.
כשהקופאית עזבה אותי באמצע החשבון, ניצלתי את המומנט וניגשתי לטעום עוד גבינה, מן הידועים הוא שהצרפתים נוהגים להגיש מבחר גבינות בסוף הארוחה, אך לאן נעלמו הקרקרים?!
משפחות שלמות אכלו את ארוחת הערב שלהן יחד איתי, אמהות מפצירות בילדיהן לקחת חתיכה נוספת "אתה לא אוהב כזה? רוצה לראות מה יש לגברת ההיא שם?"
שתייה אף אחד לא הגיש וחבל, גם איזה חתיכת ירק ליד האוכל היתה מוסיפה המון.
לסיכום: בהתחשב במחיר, תשע מאות שקלים בארבעה תשלומים שווים ללא ריבית וללא הצמדה, וחמישה ארגזים של טייק אוואי שיספיקו לשבוע. היה כדאי, עשיתי כרטיס מועדון.
בשבוע הבא ייבדק התמחוי השכונתי, אל תפספסו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
