ראשיתה של הרשימה הזו בהחלטה של אוהד ליברפול אחד לגוון קצת את פעילותו הספורטיבית, על ידי רכישת זוג אופניים פשוטים למראה, העונים לשם שמעון, בחנות הקרובה למקום מגוריו.
החיים על שני גלגלים הם משהו שצריך להתרגל אליו, אף שפעולת הרכיבה עצמה, גם אם לא עסקת בה מאז גיל עשר, חוזרת אליך מהר מאוד, "ממש כמו לרכב על אופניים". רכיבה על אופניים היא עולם ומלואו. יש אתיקה מיוחדת; יש יוריסטיקות מפתיעות בתחכומן כיצד להחליט אם לסוע על המדרכה או על הכביש ברגע נתון; יש מערך שלם של ביגוד וציוד ויש תת תרבות שוקקת של מסלולים סודיים הידועים לכל.
אבל האספקט המרתק ביותר, בהפרש עצום, של הרכיבה, הוא תוצאה פיזיקלית די מקרית של הפרשי המהירויות, שגורמת לכך שזמן החשיפה של אוזן הרוכב לדבריהם של העוברים ושבים החולפים על פניו יהיה קצר, לעתים קצר מאוד. הרי לפניכם מקבץ מקרי של שברי שיחות, כפי שהן נשמעו לכותב שורות אלה, בעת שדיווש לו ברחובות רעננה בשבועיים האחרונים.
שבר שיחה א':
"את סולחת לי?"
"כן"
[סולחת על מה? מה הוא עשה הנבל? ולמה היא שוב סולחת? מעל הכל, האם באמת היה הכרח בהפוגה עמוסת המשמעות בשיחה בדיוק בנקודה הזו, שבאה אל קיצה רק לאחר ששמעון כבר הרחיק אותם מעבר לטווח שמיעה?]
שבר שיחה ב':
אב לילדה בוכה: "את רוצה שאני אספר לאמא שבכית לי?" [מה שגורר מצידה, באופן שאפשר היה לצפות כנראה, בכי מר שבעתיים]
שבר שיחה ג':
[מפי שלושה גברים בגיל העמידה שעוסקים במה שאפשר בדוחק לכנות, במידה מסוימת של אובר-סטייטמנט, הליכה ספורטיבית:]
"והם גרים ביחד כמה זמן?"
"איך וויס; שנתיים בטח"
"והוא לא מבין רמז?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
