נימוקים של צורה ותוכן

בעוד כמה שעות נדע הרבה יותר על הכיוון שבו תלך המפלגה הדמוקרטית האמריקנית בשנתיים הקרובות.

תקציר הפרקים הקומדים: ג'ו ליברמן, יהודי דתי ומועמד לתפקיד סגן הנשיא ב-2000, הוא הסנאטור הבכיר ממדינת קונטיקט. ליברמן מכהן בסנאט מזה 18 שנה. לפני שלוש שנים בערך, הוא היה אחד מהקולות במקהלה הדמוקרטית שתמכה בהחלטתו של בוש לצאת למלחמה בעיראק. בזמן שעבר מאז ליברמן לא זז מהעמדה הזו, אלא שכל הדמוקרטים האחרים, ובראשם הסנאטורית הזוטרה מניו יורק, הפכו את עורם והחליטו להתנגד למלחמה, או על כל פנים לצדד בחיסול מהיר של המעורבות האמריקנית בעיראק או של הקריירה של דונלד ראמספלד, מה שיבוא קודם. בכל זאת שנת בחירות.

פוליטיקה נהיית מעניינת כשמצב חדש שנוצר גורם למשהו שהיה אתמול בלתי אפשרי לחלוטין (כמו ראשות ממשלה של אהוד אולמרט, למשל), לעמוד פתאום על הפרק. בנובמבר השנה עומד כסאו של ליברמן בסנאט לבחירה מחדש. אף אחד לא ציפה, לפני מספר שבועות בלבד, שמישהו במפלגה הדמוקרטית בקונטיקט יקרא תיגר על מועמדותו בבחירות המקדימות. סנאטורים של שלוש כהונות על פי רוב אינם מובסים אפילו בבחירות הכלליות: הם מתים או נבחרים לנשיאות. קל וחומר שאינם מפסידים בחירות מקדימות. כשנד למונט, איש עסקים שמאלני יפה-נפש, החליט לרוץ נגד ליברמן, הוא היה לא יותר מקוריוז והסקרים ניבאו לו תוצאה חד ספרתית באחוזים. אבל כל זה היה, כאמור, לפני כמה שבועות.

כרגע נראה שהבחירות המקדימות של יום שלישי יהיו צמודות מאוד. אם הולכים לפי המומנטום נראה שלמונט -  שרץ על נושא אחד בלבד, תמיכתו של ליברמן (והתנגדותו העזה של למונט הפיסניק) למלחמה בעירק - ינצח את הבחירות האלה בשן ועין. אם הוא יעשה זאת, ליברמן ככל הנראה ירוץ כמועמד עצמאי, עם סיכוי טוב לנצח. בלי קשר לגורלו של המושב בסנאט, התקשורת בכל העולם עוקבת בערנות אחרי הסיפור הזה כי יש לו משמעות גדולה יותר: הוא יסמן את דרכה של המפלגה הדמוקרטית מכאן הלאה.

קוראים ותיקים של נשצ"ת יודעים את דעת המערכת בנושא, ולא יתפלאו לקרוא את התחזית הבאה: אם למונט מנצח וליברמן למעשה נזרק מהמפלגה, הרי התוצאה תהיה הקצנה שמאלה של המפלגה הדמוקרטית, שאולי תסייע להם לזכות באיזה מושב או שניים בבית הנבחרים ב-2006, אבל תגרום למועמדות של שמאלן נוסח מקגאוורן ב-2008, להפסד בלתי נמנע ולעוד שמונה שנים במדבר הפוליטי. אם ליברמן יצליח בכל זאת לגבור על למונט, זה יחזק את הנטייה המתונה והקורצת לאמצע הדרך אצל הדמוקרטים. אז אולי יהיה סיכוי למישהו כמו ביל ריצ'רדסון לזכות במועמדות.

ותזכרו איפה קראתם את זה קודם: אם ביל ריצ'רדסון - או פוליטיקאי חצי שמרני בדמותו - יהיה המועמד, הדמוקרטים ינצחו. כל הבלוגרים שפרסמו השבוע פוסטים תחת הכותרת "היי ג'ו, לאן אתה הולך עם האקדח הזה ביד" יכולים להנות מהשנינות הנדושה שלהם עד מחר. אבל אם הם יצליחו להביס את ליברמן, זה יהיה ניצחון פירוס. מה שהם באמת ישיגו יהיה מועמדות של עוד איזה דוקאקיס.