"הישג צבאי משמעותי, שאיננו מובהק", כך סיכם צה"ל את תוצאות המלחמה לפני שעה קלה באזני ועדת החוץ והביטחון. זו כמובן סתירה מוחלטת: תוצאה של ניסוי שאינה מובהקת, ממילא אינה משמעותית. תלמיד שאינו מובהק איננו משמעותי. איך שלא בוחנים את צמד מילות התואר "לא מובהק" ו"משמעותי" - הן לא יכולות לתאר עצם אחד בעת ובעונה אחת.
הישג צבאי משמעותי, שאינו מובהק הוא - בפרפראזה על אימרתו של (למיטב זכרוני) יצחק שדה - לא הישג, לא צבאי ובטח ובטח שלא משמעותי.
ישראל הרשמית מנסה, בכל הכלים העומדים לרשותה, להסתיר את הכישלון המהדהד, או לפחות להסיח את דעת הציבור ממנו. ברוני הספין מפריחים לאוויר בלונים שונים ומשונים בזה אחר זה: משא ומתן לשלום עם סוריה, בכיר בחיזבאללה שחוסל (ואף אחד לא שמע עליו מעולם) ואפילו התלות בכוחות האו"ם הכל יכולים שעוד מעט קט יהיו כאן; כידוע, ישראל מאז ומעולם רחשה את ההערכה והכבוד הנעלים ביותר לאו"ם.
החדשות הרעות באמת הן שכל אלו אינן החדשות הרעות באמת. גרוע מהן הגילוי אודות המכה הקלה שלא הורגשה בחשבון הבנק של הרמטכ"ל. חוקי או לא (וההכרזות בעיתונות כאילו אין כאן צל של עבירה על החוק, הם מקוממות כפי שהן חוטאות לאמת), מעשהו של דן חלוץ חמור הרבה יותר מכל מחדל מבצעי. אינני אחד מאלה שרואים את ישראל של פעם באור נוסטלגי. לא היו חסרים בה מושחתים, רמאים ונוכלים; גם אנשים פגומים מוסרית היו בה די והותר. אבל דומה שפעם הם היו נחשפים ומוקעים הרבה לפני שענדו להם את החרבות וצמד הפלאפלים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
