נימוקים של צורה ותוכן

מכבי חיפה הפסידה אתמול (בסיכום שני המשחקים) לליברפול, לא בגלל אובדן הביתיות ולא בגלל שהשופט האיטלקי האנטישמי לא שרק פנדל על אייל משומר. היא הפסידה משום שרפא בניטז קרא את אמנות המלחמה של סון דזה בזמן שרוני לוי קרא עיתונים.

חוק מרפי הלא אומר שכל מה שיכול להשתבש, ישתבש; השאלה היא מה עושה הטקטיקן כדי להתמודד עם אגוזי הקוקוס שנופלים עליו פתאום משום מקום. זה ההבדל בין מאמנים שזוכים בתארים לאלה שנשארים עם ה"כבוד" והידיעה ש"כמעט" ו"לו רק" ו"מה אילו".

המשחק אתמול סיפק למתבונן הערני הזדמנות מצויינת לבחון את יכולת ההתמודדות של שני המאמנים, בתנאי מעבדה כמעט; זאת משום ששניהם נשאלו אתמול שאלה זהה: מה לעשות כשהמגן השמאלי שלך פצוע ולא יכול לשחק. התשובה של בניטז הייתה להעלות באוב את סטיבן וורנוק, שהיה סולידי ויציב עד שנפצע גם הוא, עוד במחצית הראשונה. רק אז, בלית ברירה, שולב פביו אורליו (שרמי וייץ התעקש לקרוא לו פביאנו משום מה), ההתקפי יותר. רוני לוי שילב מלכתחילה את חיים מגרלשווילי, שהוא מגן תוקף מצויין, אבל סובל מחולשה (צפויה מראש) בהגנה. לוי טעה לחשוב שאם מגרלשווילי מסתדר איכשהו מול שחקני הכנף בליגת העל, הוא יעשה זאת גם מול ליברפול.

את התוצאה ראינו כולנו: ז'רמיין פננט (שרפא בניטז הגדיר אותו, אגב, כשחקן שהובא בזכות היכולת שלו  "to run at defenders") הלחיץ את מגרלשווילי, עבר אותו והדביק כדור מושלם לראש של עמוד החשמל. 1-0.

אני לא אתפלא אם באותו רגע הגניב רפא בניטז - שהושמץ השבוע על ידי התקשורת הישראלית המטומטמת והואשם בכל אשמה משחצנות ועד פחדנות -  איזה מבט לעברו של רוני לוי, שם על הקווים בקייב, וסינן כמה מלים בספרדית שפירושם: "ככה, ידידי הצעיר, עולים שלב בגביע אירופה."