נימוקים של צורה ותוכן

כמעט שמונה שנים עברו מאז שג'רארד עלה לבוגרים של ליברפול, ב-30 בנובמבר 1998. בזמן שעבר בינתיים ראיתי אותו משחק כקשר מרכזי אחורי או קדמי, כמגן ימני, כחלוץ, כ"מאחורי החלוץ" ובאגף ימין; פעם אחת אפילו כבלם (מיליון נקודות טריוויה למי שזוכר באיזה משחק). עכשיו הגדיל לעשות בניטז כשתפקד אותו בשבת האחרונה מול צ'לסי בצד שמאל של הקישור.

בניטז התייחס היום לשימוש שהוא עושה בג'רארד שלא כדרך הטבע, ככל הנראה משום שסטיבי בעצמו דאג להבהיר לכל מי שצריך לדעת - וגם לכמה שלא חייבים ממש - שהוא לא מרוצה מהסידור. בניטז מצדיק את ההסטה של ג'רארד בכך שסיסוקו ואלונסו משחקים באמצע ושהם, בניגוד לג'רארד, אינם גמישים מספיק כדי לשחק באף עמדה אחרת. הוא גם נתלה באילנות גבוהים ואמר שזידאן הגדול שיחק הרבה בצדדים ורונלדיניו עדיין משחק, למרות שגם הם כמו ג'רארד אוהבים יותר את האמצע.

בניטז גם ציין בצדק שבעונה הקודמת, שאת רובה הוא העביר באגף ימין, ג'רארד סיים עם 23 שערים. את זה ששליש מהשערים האלה הגיעו בשלבים המוקדמים של ליגת האלופות, נגד מה שנהוג לכנות בארץ "קבוצות דייגים", הספרדי לא ציין משום מה.

בסופו של המשפט הזה מופיעות שתי מלים שלעולם לא חשבתי שאדביק האחת אחרי השניה: בניטז טועה. סטיבי באגף ימין זה דבר אחד; סטיבי באגף שמאל זה דבר אחר לגמרי. אם רפא באמת חושב שסיסוקו ואלונסו עדיפים עליו באמצע, שפננט עדיף עליו בימין ושעדיף לשחק עם שני חלוצים מאשר להרכיב אותו בליבו של 4-5-1, אז צריך להיות לו מספיק אומץ ויושרה כדי להשאיר אותו מחוץ להרכב. ככה נרוויח "שחקן שישי" שעולה מהספסל והופך משחקים על פיהם. אפילו יותר טוב מזה יהיה להוריד לספסל את צ'אבי, שלאחרונה מגמגם קצת, ולשחק עם ג'רארד קצת לפני סיסוקו. הכי טוב יהיה לשחק 4-5-1 עם שלושתם באמצע, להנות מפריצות בשני האגפים, לקחת בחזרה את החזקת הכדור ולחזור לממוצעי הספיגה הנמוכים של העונה שעברה.

אבל לשים את סטיבי בצד שמאל, על חשבון שחקני כנף אמיתיים כמו ספידי ואורליו, זה בגדר neither here nor there. חוץ מהבלגאן שההסטה הזו עושה במערך שלנו, היא עוד עלולה חלילה לגרום לסטיבי לחשוב פעמיים בפעם הבאה שמוריניו ואברמוביץ' יתקשרו.