לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נימוקים של צורה ותוכן

כיס מלא מלמולים

כינוי: 

בן: 45

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2007

הזנב הארוך


רוב רובנו חושבים על הפוליטיקה של ארצות הברית של אמריקה (במידה שאנחנו חושבים עליה בכלל), כעימות דיכוטומי בין שתי גברות זקנות, המפלגה הדמוקרטית מחד והמפלגה הרפובליקנית, (הזקנה קצת פחות), מאידך. דומה שהמקום האחד שבו עוד לא באה לה תאורית "הזנב הארוך" האופנתית לידי ביטוי, הוא המקום הפוליטי. אמנם יש במחזור הבחירות הבא עלינו לטובה ב-2008, איזו הבטחה של קול ענות חלושה, לשינוי מסוים בעוצמתו של המבצר הדואופוליסטי, הבטחה שרוח האינטרנט בגבה. אבל נדמה שגם המועמדים הפוליטיים המובהקים של הזנב הארוך, כגון חביב קוראי נשצ"ת רון פול, בוחרים לקרוא את קריאת התיגר האנטי-ממסדית שלהם מתוך הממסד הדו מפלגתי ולא מחוצה לו. אולי למדו שיעור ממשה פייגלין הישראלי, לכו תדעו. אולי סתם הפנימו שהאבן תמיד מתגלגלת חזרה למטה לעיניו העייפות של סיזיפוס המסכן.

מה שאנחנו פחות יודעים אולי, זה שלכל אורך שנות קיומו של הדואופול (עניין של מאה וחצי, גיב אור טייק), תמיד נמצאו התמהונים, האידאליסטים, נביאי הזעם ושאר המשועממים, שניסו לקרוא עליו תיגר. לכן נמלא לבי בתחושה רעננה של הערכה מהולה בתמהון, כשקראתי בספר פוליטי בן ארבעים ומשהו שנה (שסקירה מלאה עליו תופיע גם היא מעל במה זו, אם-ירצה-השם-בלי-נדר, בקרוב) את הרשימה הרצופה בזו. מדובר בכל המועמדים לנשיאות ארצות הברית בשנת 1960, לבד משני המובילים כמובן. גם מקום המפלגות אותן ייצגו לא נפקד, וכמה מהם אפילו ייצגו יותר ממפלגה קקיונית אחת. ואלו הם:

ק' בנטון קוינר (המפלגה השמרנית של וירג'יניה), מריט קרטיס (מפלגת החוקה), לאר דיילי (המפלגה לקיצוץ במסים), ד"ר ר"ל דקר (מפלגת היובש), פארל דובס (מפלגת העובדים הסוציאליסטית, מפלגת פועלי החווה של איוווה ומפלגת העובדים והחקלאים הסוציאליסטים של יוטה), אורבל פאובוס (מפלגת זכויות המדינות הלאומית), סיימון גולד (המפלגה הצמחונית האמריקאית), אריק האס (מפלגת העבודה הסוציאליסטית והמפלגה לשלטון תעשייתי של מינסוטה), קלנון קינג (מפלגת האחדות האפרו-אמריקאית), הנרי קראז'ווסקי (המפלגה האמריקאית השלישית), ג' ברקן לי (המפלגה השמרנית של ניו ג'רזי), ויטני הארפ-סלוקומב (מפלגת ה"גרינבק"), ויליאם לויד-סמית (מפלגה עם השם הלא ניתן לתרגום: American Beat Consensus), צ'ארלז סאליבן (מפלגת החוקה של טקסס).

מעניין כמה אנשים הצביעו לבסוף למפלגה הצמחונית האמריקאית. בחירה גרועה יותר מניקסון זו בטח לא הייתה.
נכתב על ידי , 15/12/2007 20:02   בקטגוריות פוליטיקה אמריקאית, היסטוריה  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



28,221
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , ספורט , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לf1list אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על f1list ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)